הייתי עם עוד שני חברים והתלבטנו לאן ללכת. זה רוצה מקום עם אלכוהול, זו רעבה ורוצה מקום עם ישיבה בחוץ, אני לא שותה אז חשוב לי שלפחות האוכל יהיה טוב - ואז הבנתי שאנחנו ליד רוטשילד והלכנו לבר א וין.

בתור צמחונית ברור לי שלא גירדתי אפילו שליש ממה שיש למקום להציע, ובכל זאת היה לי קשה לבחור מה להזמין (הכל נראה מעולה) וכל מה שאכלתי היה טעים - למרות שאני ממש לא נמנית על קהל היעד של המסעדה.

אכלתי גוז'ר (איך הגדירה החתולית? ענן עם גבינה. ממש ככה), צ'יפס (כן, צ'יפס. זה היה רגע לפני הקינוחים, כשהרגשנו שעדיין לא מיצינו את האוכל, והוא היה נפלא - דקיק ופריך ולוהט ועם רוטב טרטר טעים בצד) וקממבר.

הקממבר זו מנה קצת מוזרה. קודם כל, זו מנה נהדרת. קממבר, ריבת עגבניות, אגוזים - מה עוד צריך? אולי לחם, כדי לטבול בקממבר הנמסה. וזה דווקא לא חלק מהמנה, באופן מוזר, כי זו מנה שפשוט מתחננת ללחם וכי באופן כללי לא מתקמצנים על המנות בבר א וין, אז דווקא על הלחם להתקמצן? מילא. ניגבנו את הצלחת בגוז'ר.

חוץ מזה, לפי התיאור של המלצרית (ותמונה של המנה שראיתי באחת הביקורות), הקממבר אמורה לשמור על צורתה המקורית, פחות או יותר. במקום זה, כנראה שהיא נאפתה כמה דקות יותר מדי, כי בצלחת הגיעה שלולית קמבבר. עדיין טעים, אבל נורא לא מעורר תיאבון.

בגזרת הקינוחים - חלקנו את האננס המפורסם וקרפ סוזט. האננס אמנם טעים ופוטוגני להפליא, אבל עבורי הוא היה קצת יותר מדי מתוק והטעמים היו חזקים מדי. הקרפ סוזט, לעומת זאת, היה אחד הקינוחים הכי טובים שאכלתי - איזון נפלא של טעמים, ביצוע נפלא של כל מרכיב במנה וכל כך טעים עד ששקלנו לבקש קרפ נוסף רק כדי לנגב את שאריות הרוטב והפטיסייר מהצלחת. במקום זה הזמנו עוד קרפ.

יחד עם גוז' נוסף, סלטים של שני החברים (סלט קלמארי וסלט חסות עם גבינה) ובירה - יצאנו עם חשבון של 130 לסועד, לא כולל טיפ.