שנתיים כמעט עברו מאז שפרסמתי פה לאחרונה, ובזמן האחרון כמה חברים ואנשים רחוקים יותר שאלו אותי למה הפסקתי ומתי אני חוזר לכתוב קצת. אז הנה הגיעה לה הזדמנות מושלמת, של הפוגה קצרה [או ארוכה, בתכל'ס] בחו"ל, ועם הרבה מקומות מעניינים ומוצלחים שדגמתי עם עוד חבר [ספוילר - המבורגר הולכת להיות מילת מפתח]. אז הנה כמה היילייטס מהעיר האדירה הזו, שכמעט הפכה לעיר הבאה שבה ארשם כתושב.
ביום הראשון נחתנו בשעת ביניים שכזו - מוקדם מספיק כדי לא ללכת לישון או לצאת לשתות מיד, אבל מאוחר מספיק כדי לפספס את אינסוף סיורי החינם והאטרקציות הברורות מאליהן. כפתרון, בחרנו לשוטט לנו באזור שונברג [כשהמטרה היא מזון ואז קינוח בKaDeWe] ומזללה צבעונית במיוחד ביציאה מתחנת ויטנברגפלאץ Wittenbergplatz בשם דולורס משכה את תשומת לבנו ומיהרנו פנימה לאכול, אחרי עוד טיסת לואו-קוסט נטולת מזון מטוסים.
Dolores Burritos - רשת מזון מהיר מקסיקני שנדמית כחביבה מאוד על הברלינאים. התפריט מזכיר מאוד תפריט תל אביבי [אולי שילוב של Xoho ו-Mex&Co] עם אופציות טבעוניות בשפע ואפשרות להרכיב מנה משלך. בחרתי במנה של שלושה טאקוס רכים, במילוי ירקות שונים, עם גבינה מגורדת ובצל מוחמץ ורוד. כל זה הגיע עם סלסה ורדה מוצלח מאוד, ושמנת חמוצה, וכמובן שאם כבר ארוחה ראשונה בברלין, לקחנו גם קלאב מאטה להחליק את הכל פנימה.
תחילה, נראה היה לי שהכל הולך להיות מעולה ומוצלח ואז הרמתי את אחד הטאקוס, ועולמי קרס, כמו גם הבצק הרך. מרוב נוזלים ורוטב הכל נקרע בן רגע, והארוחה, שמבחינת טעם היתה כלל לא רעה, הפכה לאתר טבח טבעוני שמקסיקנים לא היו יכולים להביט עליו.
מהטראומה והידיים המלוכלכות נמלטנו לתוך הKaDeWe [או מעכשיו - קד"וו. כי ככה החלטתי] לדגום קינוח או שניים שציפורים רבות לחשו לנו לגביהם. עליה מפרכת למעלה בהמון מדרגות נעות [למזלנו מצאנו את המעלית בדרך למטה] הובילה לקומת מעדניות עצומה עם נקודות שונות שבהן גם אפשר להתיישב ולאכול או לשתות תה ציילוני כזה או אחר.
בחרנו שתי עוגות שחשבנו שיאזנו מעט אחת את השניה - עוגת פירות יער על שלוש שכבות של בצק פריך, וכן עוגת שוקולד מריר שאני לא יודע יותר מדי פרטים עליה, מלבד העובדה שהיו שם כמה דפי זהב לקישוט. שתי העוגות התבררו כמתוקות בטירוף אבל מעולות. עוגת פירות היער גם מעט חמצמצה, ושתיהן יחד הצריכו כמה כוסות מים טובות לאחר מכן. כך או אחרת, בהחלט מומלץ לעלות לקד"וו ולטעום כאוות נפשכם ואינסולינכם.
כמו שאולי אפשר היה להסיק מהספוילר הלא-כל-כך-מעודן בתחילת הפוסט, אכלנו המבורגרים בברלין. הרבה מהם. מערכת היחסים שלי עם המבורגרים די דומה למערכת בחירות בשנים האחרונות - חושבים שהולך להיות שינוי גדול - ואז הכל נשאר אותו הדבר. אז כך גם המבורגריי - אני חושב שמיציתי ולא יכול לאכול יותר המבורגר נוסף - ואז מגיע ההמבורגר ואני לא מבין איך בכלל העליתי על דעתי דבר כזה.
הרבה הגיע לאזניי על The Bird המפורסם כל כך - אבל נתחיל דווקא מהמבורגריה קטנה יותר שהגענו אליה [כמו אל המון מסעדות אחרות, אגב] דרך אפליקציה חדשה של גוגל שנמצאת כרגע בבדיקה - ולגמרי הוכיחה את עצמה מבחינתי. המקום נקרא Tommi's Burger Joint ונמצא במיטה [לא הרהיט, השכונה].
חלל קטן בפנים, בו נראה שכל מי שיושב לובש שחור [או שזה בעצם בכל ברלין?], ובחורה היפסטרית למראה עומדת בקופה וממתינה להחלטתנו. ההמבורגר הקלאסי נבחר, בתוספת גבינה כמובן, לצד סלסלת צ'יפס ומלא רטבים.
אז נתחיל מהשלילי - הצ'יפס היה סתמי לחלוטין. נטול מלח, נטול קראנץ' חריג, נטול אופי. שימש בעיקר כממלא מקום. השינוי חל ברגע שהרטבים נכנסו לתמונה - עמדת הרטבים היתה עשירה ביותר וכללה דברים שאני לא יודע אפילו איך לתרגם. מרוטב מיונז-חזרת, למיונז-קארי, צ'ילי, ברביקיו עשיר, ובצלים קלויים. כל אלה הקפיצו את כל העסק כמה רמות למעלה. ההמבורגר עצמו היה מעולה - לא גדול מדי [להערכתי סביב ה-150 גרם], עסיסי למדי ועשיר בטעמים.
עוד באותו היום הגענו גם למזללונת קטנה וחביבה ממש ליד החדר ששכרנו מפאצה, פרילנסרית מגניבה עם דירה אדירה במיקום מושלם. המזללה, קוקו שמה [CoCo], וייטנאמית ברמ"ח איבריה ועינייה המלוכסנות. הבנות במסעדה מציעות באן מי בקונסטלציות שונות, כאשר אני בחרתי לנסות את זו עם בטן החזיר שכבר הוכיחה לי בעבר שנועדנו זה לזו בביקוריי הרבים בטראק-דה-לוקס.
הכריך היה פשוט על סף שלמות. באגט בינוני ופריך מבחוץ ורך מבפנים, בשר שעשוי נהדר, ירקות חמוצים מושלמים והכל מרגיש טרי מאוד ועולה בערך 20 שקלים [לא זכור לי כבר מה המחיר של הבאן-מי בהאנוי בלילינבלום, לדעתי סביב ה-38 שקלים, אבל הגרסא הזו ניצחה פשוט בכל פן אפשרי, לא רק המחיר].
כאן גם גילינו את המשקה הקל האידאלי - אם תרצו הקריסטל המקומי - גרסת ההצלחה. זה נקרא Fritz-Limo וזה פשוט ממכר. יש טעמים רבים, המוצלח ביותר שאני טעמתי היה המלונדה - לימונדה עם מלון, מוגז כמובן, ומרענן כמו משב מזגן באוגוסט התל אביבי.
בין כל הארוחות שהיו כל יום, כמובן שיש זמן גם לדחוף נקניקיה או שתיים. שיטוט בערך בכל פינה תיירותית יניב לפחות שני דוכני נקניקיות ניידים ביורו וחצי, שזו אחלה דרך להשלים פערים, אם במקרה חסרים לכם חלבון, שומן, או חרדל בגוף.
ביום ראשון בצהריים היתה לנו הזמנה שעשיתי חודשיים [!] מראש לבירד המיתולוגית, ליד מאואר פארק. הגענו והתיישבנו בזריזות, אבל להזמנה לקח בערך חצי שעה להגיע. עד שזה קרה, נרגענו מהחום עם ג'ינג'ר ביר שהיתה להיט מעולם אחר - מתוקה-מרירה-מושלמת שכזו.
ואז הגיע ההמבורגר. מלא גרמים [250?] של בשר בקר, עם ערימה של חברים עליו - מוצרלה, בייקון, פטריות ובצל מטוגן, עם צ'יפס שנראה נורא אבל היה טוב ביותר. כל העסק היה עצום ומשביע מן הסתם, אבל גם איכות הבשר, וכל מה שהגיע איתו, היו פשוט מעולים. שילוב הטעמים עבד היטב, וגרם לי לתהות למה לא משתמשים במוצרלה על המבורגר לעתים תכופות יותר, עם או בלי בייקון [עדיף עם, כמובן].
עם זאת ולמרות הכל, אני חושב שההייפ סביב המסעדה הזו פשוט מוגזם לחלוטין. מחירים גבוהים ביחס למה שמסביב, כמות עצומה [שלי אישית זה פשוט לא עושה את זה] וזמן המתנה משוגע, פשוט לא שווים את זה. אני אחזק גם עם הטיעון הבא - אם זה ביום ראשון - שוק הפשפשים והאוכל קורה מטר משם בפארק, ופשוט חייב ללכת לנשנש שם בכמה דוכנים במקום להסתפק בהמבורגר עצום אחד.
אנחנו כמובן עשינו גם את זה וגם את זה וטעמנו גם כמה כדורי שוקולד הנד-מייד, וופל בלגי אחד תמים ואיזה שטרודל לח וחמים.
עוד יומיים-שלושה גם החלק השני יהיה כאן, מילה של גיא. סטיי טיונד אם אתם בקטע של אסיאתי, המבורגר עוד יותר טוב ובקטע שלי xo