ארוחה שניה עם האישה היה לנו קשה לבחור הפעם, ובסופו של דבר נבחרה בינדלה.

שישי בערב המסעדה היתה מלאה, כולל כמה קבוצות גדולות יחסית. עם זאת האקוסטיקה של המקום צלחה את מבחן העומס. הרושם הראשוני היה של מסעדה מאד אפלולית, אבל שימוש נכון שלהם בספוטים גורם לכך שלמרות שהחלל אכן אפלולי במקצת, השולחנות עצמם מוארים היטב ואפשר לראות בקלות את התפריט ואת המנות.

יין הבאנו איתנו למרות דמי חליצה גבוהים יחסית של 55 שקלים.

בחרנו מהתפריט שלוש מנות שביקשנו להוציא בנפרד כדי לחלוק. יציאת המנות היתה בדיוק כפי שסיכמנו עם המלצרית והקצב היה מצויין. כל פעם שהרגשנו שהגיע הזמן שמנה תגיע – היא אכן הגיעה. ככלל, השירות היה מצויין.

לפתיחה הוגשו גריסיני נחמדים. על פוקאצ'יה ויתרנו מטעמי רחמנות על הבטן.

מנה מספר 1: רביולי מפסטת 40 חלמונים ממולא בארבע גבינות (69).

הרביולי עצמו היה מושלם. דקיק. מתפוגג בפה. היה תענוג לאכול אותו. המילוי עוצמתי במובן החיובי של המילה. רוטב עגבניות ושמן זית לכשעצמו היה מוצלח, עם טעם מאוזן וטוב, אבל לטעמנו לא החמיא לרביולי ושנינו הרגשנו שרוטב אחר היה נותן קיק יותר טוב לרביולי מאשר הרוטב הקצת בנאלי הזה. נראה לי שאפילו בלי רוטב היה אפשר להסתדר כי הרביולי גם ככה מספיק עשיר בטעם.

מנה מספר 2: ריזוטו סקאלופס עם פטריות וסלקים צלויים (110).

הקוקי סן ז'אק היה עשוי מושלם. הריזוטו היה במרקם הדייסתי הנכון, אבל די חיוור בטעם. היה חסר לי עומק שירים את הטעם שלו. איזה ציר חזק או משהו אחר. הסלקים עצמם לא הבינו מה הם עושים במנה הזו. היו לחלוטין לא קשורים. בקיצור – ציון מושלם על המרקמים, מנה לא מוצלחת מבחינת הטעמים.

מנה מספר 3: אווז קונפי, מהספיישלים (לא צילמתי את החשבון, מזכרון זה היה באיזור ה-110).

הגיע נתח רציני של אווז על רוטב. קצת באק צ'וי בתוך הרוטב. קצת פירה ליד הרוטב. וכמה אגסים. נתחיל מהאגסים. בדומה לסלק של המנה הקודמת, הם יכלו להשתלב מצויין אם הרוטב היה מתקתק. כאן הרוטב היה מלוח, ולכן הם היו זרים למנה הן בטעם והן בטמפרטורה (הם היו די קרים). במנת הריזוטו הסתדר לי הכיוון המלוח, ואפילו הייתי הולך על יותר מליחות. דווקא במנה הזו הייתי שמח אם הרוטב, שהיה מלוח (האישה טוענת גם לטעם אניסי שאני דווקא לא הבחנתי בו) היה הולך לכיוון המתקתק. זה היה מסתדר לי יותר עם השילוב של אווז-פירה-אגסים.

האווז עצמו, כוכב המנה, נמדד אצלי בכמות הביסים שבהם אתה מקבל בבת אחת קראנצ'יות של העור ואיזה שמונים אחוז שומן של הבשר. כשזה בא ביחד זו אחת ההנאות הכי שמימיות שיש. במנה הזו קיבלתי שני ביסים מושלמים כאלה. כל היתר היה רך, טעים, אבל לא שמימי. כבר היו לי מנות אווז קונפי מהנות יותר.

 

קינוח.
בזמן האחרון הולך לנו עם קינוחים, גם אצל רזי וגם כאן. קינוח עם השם האקזוטי "ארגמן בורה בורה". יפה כמו ציור. היה שווה להביא את המצלמה. גם בטעם זה היה מוצלח. עוגת לימונצ'לו שקדים שלשמחתי הטעם של השקדים היה הבולט והלימונצ'לו ממש במרומז. מהצד השני של הצלחת גרניטת פטל קפואה. תאנים. מרנג. הרבה הפתעות קטנות שכל אחת נותנת בעיטה קטנה, אבל הסך הכל לא כבד מדי. בול איך שקינוח נחמד צריך להיות.

שורה תחתונה.
לא בטוח שהייתי מכיר את המסעדה בלי ה"הייפ" שנוצר בזכות רז ניצן שקיבל לידיו את המטבח. אני רוצה לקוות שהביאו אותו לשם לא רק בשביל השם והבאזז אלא בשביל לתת ערך מוסך למסעדה וממה שהתרשמתי בארוחה שלנו שם יש מה לשפר בכל מנה ומנה שקיבלנו, למעט הקינוח שהיה מושלם.

שלא יתקבל הרושם שהיה רע. היה סביר, אבל מרז ניצן שיש לו קילומטראז' כל כך רציני אני מצפה ליותר מסביר. בכל הקשור לפרונט  – יש לו פלטפורמה מעולה לעבוד בה, הן מבחינת האוירה והן מבחינת השירות המתוקתק. נותר רק האוכל עצמו, ואני לא חושב שזה בשמיים להקפיץ את המנות שם מכאלה שנעות בגבולות הסביר לכאלה שינועו באיזורי המצויין, אבל בשביל לעשות את זה צריך לעשות לא מעט עבודה ולהכניס שינויים במנות.

בינתיים – לא נראה לי שנחזור, אבל נקווה לקרוא דיווחים במגמת עליה כדי לבנות חשק מחודש לביקור נוסף במקום.