שאלוהים תסלח לי, אכלתי חומוס בכפר יונה

 

בשישי בצהריים, היינו בדרך חזרה הביתה מכמה סידורים. כבר היה זמן לשנ"צ, ולאף אחד מאתנו לא התחשק להכין ארוחת צהריים. כשהתקרבנו לכפר יונה, נזכרתי בחומוסיה שפתחו שם כמה חבר'ה צעירים, ונכנסנו אליה.

 

המוזיקה היתה בווליום שלא איפשר שיחה. מה שיחה? לקרוא למלצרית אי אפשר היה.

 

בתפריט של חימצה (חומוס עברית) אפשר למצוא מנות חומוס קלאסיות, וגם מנות עם בשר, צ'ילי קון קרנה, נתחי אנטריקוט ועוד.

 

הזמנו מנה אחת עם בשר (45) ומנה אחת עם צ'ילי קון קרנה (49 ש"ח). מנות די יקרות כשזוכרים שמדובר בחומוס.

לפני החומוס הגישו לשולחן צלוחית קטנטנה, עם מעט מאד זיתים, כמה פרוסות מלפפון חמוץ במלח וכמה פרוסות בצל. לצידה הוגשה צלוחית עם כרוב ועליו טחינה.

 

לקח זמן, אבל המנות הגיעו בלי פיתות אותן היינו צריכים להזכיר למלצרית להביא.

הוגשו 3 פיתות קטנות יחסית, ומאד בשרניות. לא פיתות שמתאימות לניגוב חומוס. המנות עצמן היו בגודל סביר, עם כמות יפה של בשר.

 

החומוס היה סביר. הטמפרטורה היתה נכונה, המרקם היה נכון, והטעם היה בסדר. אכלנו חומוס טוב ממנו בעבר, אבל גם אכלנו רע ממנו.

המנה שלי עם הבשר, היתה טובה. בשר בקר עם קצת שומן כבש, מתובל כראוי. קצת קשה היה לנגב עם הפיתה הבשרנית מדי, אז אכלתי עם מזלג. המנה היתה טעימה.

 

הצ'ילי קון קרנה של הבחור, היה מלוח מאד, ונילווה לו טעם מעושן מלאכותי (כזה שמשיגים עם עשן נוזלי). המנה היתה פחות מוצלחת, אבל הבחור היה רעב, וסיים אותה.

 

ליד הבירה, שתינו שני חצאים של וויינסטפן (29 ש"ח), ושילמנו 152 ש"ח בסך הכל.

 

המקום היה די ריק, ובשלב מסויים מישהו הגביר את המוזיקה. אחד הלקוחות שישבו לא רחוק מאתנו, קרא למלצרית שלוש או ארבע פעמים, אבל רק אחרי שהחל לדפוק על השולחן, מישהו שם לב אליו. הוא הצביע עלינו ואמר שאנחנו לא יכולים לשמוע אחד את השני, ושהצוות לא שם לב ללקוחות בגלל המוזיקה, וביקש שינמיכו.

 

נראה שהמקום מיועד לצעירים, למרות המחירים הלא זולים של המנות. לא בטוחה שנחזור.