בהזדמנות אחרת, שוב לרגל ביזנס יצא לי לנסוע לבירת הנגב.

הפעם השעה הייתה שעת עסקית והפור נפל על מסעדת כרמים שבה הייתי לאחרונה די מזמן.

 

אני הזמנתי לעיקרית במסגרת העסקית את מנת הסלמון שמגיעה עם רוטב שמנת לימוני ורביולי. אכלתי בעבר את המנה הזו מספר פעמים והיא הייתה מאוד מוצלחת.

 

הפעם לא ממש. נשאלתי במעמד ההזמנה לגבי מידת עשייה וכבר כשקיבלתי את המנה ראיתי שהיה עשויה יתר על המידה שביקשתי. הבלגתי והאמת שלא רציתי להחזיר ולבקש מנה חדשה מפאת קוצר זמן של השותפים בשולחן.

 

משהו בטעם של המנה לא ממש הסתדר לי, אבל המשכתי לאכול ולקראת סיום המנה כבר לא הבנתי מה כל כך לא טעים לי ואז ראיתי שהסיבה לטעם הרע היא שהעור של הסלמון שרוף לחלוטין.

 

אני מניחה שלא הרגשתי את מיד על ההתחלה בגלל הרוטב הדומיננטי.

הפסקתי לאכול וקראתי למלצרית. הראיתי לה שהסלמון שרוף לחלוטין בחלק התחתון. היא הסכימה איתי ונזפה בי שלא אמרתי לה קודם כי אז היא הייתה מחליפה לי את המנה.

נזפה ולא פינתה את הצלחת כך שהמשכתי להביט בסלמון השרוף המסכן בצלחת.

ציפיתי שהיא תעביר את זה הלאה ושאולי מי מהצוות יבוא להתנצל, לא ציפיתי לשום דבר מעבר לזה.

 

הצלחת פונתה אבל אף אחד לא הגיע. פניתי לאחראית המשמרת מיוזמתי ושאלתי אם עודכנה לגבי הדג השרוף. היא אמרה שלא. אמרתי שזה מצב לא תקין שאף אחד לא מתייחס למה שאמרתי למלצרית, ואז היא אמרה שהיא ראתה את הצלחת שלי והיא נאכלה במלואה (מה שלא היה נכון אבל ניחא) ולכן אין לה מה לעשות עם זה.

 

אבל רגע אחמ"שית חביבה, לפני רגע אמרת שכלל לא עודכנת לגבי המנה שלי, איך את יודעת שהיא נאכלה במלואה?

 

ביקשנו חשבון ואז כנראה מישהו התעשת שם ונתנו לנו הנחה מסויימת על החשבון הסופי. מחווה יפה, אבל כלל לא היה בה צורך. לא ציפיתי לכלום חוץ מלהתייחסות רצינית בזמן אמת. לא אחזור.