אז בחרנו את בר א וין למשקאות וארוחת ערב קלילה עם חברים (סה"כ היינו 5)

למרות שבהזמנת המקום ביקשו מאיתנו להקדים בחצי שעה משהעה שרצינו, היה נדמה כי לאורך השעה הראשונה לא היו יותר מ- 3 שולחנות תפוסים ובהמשך התפוסה עלתה לבערך שני שליש מהמקומות.

 

המקום ממוקם בצמוד לפרונטו, באזור מאוד נעים לישיבה בחוץ גם בימי הקיץ החמים.

 

מבחינת שירות - ספיישלים - לא נאמרו מחירים והיה פשוט צריך לבקש מהמלצרית את המחיר לכל מנה בנפרד, קשה לי להאמין שהיא לא הבינה שאנחנו רוצים לשמוע מה המחירים אחרי פעמיים שביקשנו אך למרות זאת היא הכריחה אותנו לשאול למחירים כל פעם מחדש.

יין - ההמלצות של המלצרית כוונו כולן ליינות היקרים יותר בתפריט, שוב התנהלות שירותית שקצת צרמה.

תמחור - שגיא כהן התייחס בסופ"ש למסעדות שמציגות תפריט עם תמחור שנראה בתחילה שפוי, בעוד שבסופו של דבר החשבון מדבר בעד עצמו. תפריט כזה בדיוק יש לבר-א-וין.

לדוג' - בתפריט - מנת המבורגר ב- 38 ש"ח, זול לא? בפועל מדובר בסליידר של 80 גר' שמגיע ללא תוספות כך שכדי להשוות את התמחור למנת המבורגר סבירה של 240 גר - תצטרכו להזמין 3 (114 ש"ח) ואת הצ'יפס בנפרד (22 ש"ח)

מנת פסטה 40 חלומנים עם נתחי לוקוס ב- 68 ש"ח (אאל"ט), נשמע סביר לחלוטין? בפועל מדובר במנה שגודלה פחות מחצי ממנת פסטה ממוצעת שפוררו לתוכה גרמים בודדים של דג שהיה קשה לעמוד על איכותו.

המנה היחידה שגודלה השביע רצון הייתה מנת האננס הצלוי (68 ש"ח) - מנה מעולה וגדולה אך המלצרית אפילו לא חשבה לציין את התמחור החריג שלה ביחס למנת קינוח כשהמליצה לנו עליה בחום.

 

ואיך היה האוכל? עשוי היטב, לא מרגש ולא מחדש (נדגמנו גם סלט חסה ושתי מנות סינטה) ובהחלט לא הותיר חותם מיוחד. 

 

המקום נעים מאוד וכיף לשבת בו גם האוכל סביר - התחושה שמנסים לעקוץ אותך כל הזמן פוגמת בהנאה וקשה לי להאמין שאחזור לשם בקרוב.