חווית שירות רעה ברולדין שבעת הכוכבים הרצליה

שלום לכולם,
הנה לכם דיווח שממש לא רציתי לכתוב, פשוט כי אני נהנית יותר לכתוב דיווחים חיוביים משליליים. הקדמה – אני מקבלת הרבה שוברים לארוחות ברשתות קניונים ומנצלת אותם. אף פעם החוויה לא הייתה שמיימית ואני לא מצפה לחוויה כזו מרשתות בסגנון רולדין. יחד עם זאת לחוויה כזו גרועה באמת שלא ציפיתי.

אני והמתמחה, לאחר זמן רב שלא התראינו, נפגשנו בקניון שבעת הכוכבים לנצל אחד משלל השוברים שקיבלתי כמתנות לארוחת בוקר זוגית. הגענו לרולדין. מגישים את השובר למלצריות. לאחר דיון קצר הן אומרות ״כן. בסדר.״ – השם של המסעדה מתנוסס על השובר והוא בתוקף על כן לא הבנתי מה זה ה״כן, בסדר״ הזה, כאילו הכסף יוצא מכיסן של המלצריות והן מתאכזבות מהשימוש בשובר.
התיישבנו – היו עוד כמה שולחנות מאוכלסים חוץ משלנו. הגיעה המלצרית לקחת את ההזמנה. הודיעה שאם אנו רוצים מיץ סחוט טרי – נחוייב בתוספת של חמישה שקלים. אמרנו שאין בעיה אך אז היא הודיעה שאין מיץ סחוט טרי... אז למה את מציינת את זה?! הזמנו 2 זירו. בכל מקרה, המתמחה הזמין חביתה עם פטריות ובולגרית. אני ציינתי שאינני אוכלת ביצים. המלצרית אמרה: ״טוב״. והלכה. חשבנו שאולי תחזור עוד מעט לציין אם אפשר להחליף את הביצים במשהו אחר – אך זה לא קרה... האוכל החל להגיע. שלוש קעריות עם רטבים לסלט הגיעו. כשנשאלה המלצרית מה יש בקעריות ענתה: ״רטבים״. כשנשאלה איזה ענתה: ״רטבים, לסלט״.

עכשיו זה הרגע לפאוזה: הייתי מלצרית. הרבה שנים. גם בקניונים. אני יודעת איך זה. זו עבודה קשה ונוראית. ויחד עם זאת, אין לי הרבה הסבר למה מישהי בוחרת לעבוד בזה ולהתנהג באופן כזה ללקוחות. אם זו לא הייתה הארוחה שלי הייתי מושיבה אותה בצד ומנסה להבין אבל באמת שזה לא היה התפקיד שלי באותו רגע.

לאחר שהחביתה של המתמחה הגיעה, המלצרית באה עם חביתה נוספת – גם היא עם פטריות ובולגרית, והחלה לפנות את הצלחות שמולי כדי להניח אותה. הזכרתי לה שאיני אוכלת ביצים ושציינתי זאת בפניה לפני מספר דקות. תשובתה: ״זה מה שמגיע עם הארוחה״.
אני: ״אבל חבל בכלל שהכינו את זה, אף אחד לא יאכל את זה, למה לא חזרת לציין אם אפשר לקבל משהו אחר?״
המלצרית: ״זה מה שמגיע בארוחה הזו.״
אני: ״את יכולה לקחת את זה מפה?״
המלצרית לוקחת את החביתה ואני רואה אותה מדברת עם כל מלצרית אחרת שנקרית בדרכה בעוד הצלחת בידה. לאחר כמה הסתודדויות כאלה היא ניגשת לשולחן שלנו ואומרת בטון שכנראה לקוח מאיזה סיטקום אמריקאי: ״המנהל תכף ייגש אליכם.״
מי ביקש את המנהל?! זה היה מוזר מאוד. כמובן שאף אחד לא ניגש, גם לא המלצרית.
סיימנו את הארוחה. ביקשנו חשבון וכשזה הגיע ראיתי שחוייבנו בעוד 3 ₪ כל אחד בעבור הזירו. אמרתי למלצרית שהביאה את החשבון שלא ציינו בפנינו שיש תוספת על שתייה קלה אלא רק על מיץ סחוט. המלצרית התחילה להסביר לי ולהתווכח עימי. קטעתי אותה די בגסות, אני מודה, אבל באמת שזו הייתה נקודה שבה, כפי שאני מסבירה לעיתים לילדיי, הסבלנות שלי פרשה כנפיים והתעופפה לה מהחלון (טוב בקניון אין ממש חלונות, אבל הבנתם). גם היא חזרה על מנטרת ״המנהל ייגש אליכם.״ ראיתי שהיא פונה אל מי שהוא כנראה המנהל העסוק והמסתורי עד מאוד אך כמובן שגם לאחר עשר דקות אף אחד לא ניגש אלינו. קראתי למלצרית ואמרתי לה שאנחנו מעוניינים ללכת. תשובתה: ״נו, אז תלכו!״
ובזה נגמרה החוויה. שוברים מהסוג הזה אמורים לקדם את העסק, לגרום לך להגיע למקום שאולי אינך מכיר ואחרי שתכיר אותו בעזרת השובר אולי גם תחזור אליו. אין לי שום ספק שכף רגלי לא תדרוך אי פעם ברולדין שבעת הכוכבים.