השבוע קפצתי לנח ביסטרו מקומי לארוחת צהריים. המסעדה החדשה של יהלומה לוי ועינב ברמן יושבת במקום בו פעלה שנים מסעדת רוקח 73. המקום עבר שינוי מסוים והוא בהחלט חביב, מרווח ונעים. הקהל שישב במסעדה נראה בדיוק כמו הקהל שישב בעבר ברוקח 73. (מבוגרים צפון תל אביבים, אנשי עסקים). אני מעריך שכ-1/3 בלבד של המקום היה מלא. השלט בחוץ אף הוא נושא עדיין את השם רוקח 73 וגם מערכת המחשוב עדיין שייכת למסעדה הישנה ולכן החשבון מופק עם השם רוקח 73.

 

התפריט מחולק בצורה די מוזרה. ראשית מנות קטנות, אח"כ עיקריות, אחריהן מנות ראשונות/מרכז שולחן שבעצמן מחלוקות ל-3 קטגוריות: ירקות ועוד ; דגים ופירות ים ; עוף ובשר, בהמשך - מנות ילדים, ולבסוף קינוחים.

התפריט נראה מגוון ומעניין, עם דגש על חומרי גלם מקומיים טריים. 

 

אין כאן עסקיות של ממש אבל יש 15% הנחה על התפריט הרגיל בצהריים.

החלטתי לא להזמין מנה קטנה ועיקרית ובמקום הזמנתי 2 מנות ראשונות/מרכז שולחן שברגיל מיועדות לחלוקה (כן כן עוד פעם שיירינג) ל-2 סועדים. המלצרית הבטיחה שאשבע. השתדלתי לבחור 2 מנות שיבטיחו שובע:

הראשונה: נתחי שייטל עם רביולי מנגולד, בולגרית המאירי וסלסה ורדה. 58 ש"ח. השנייה: ראשי קלמרי ומולים בציר שרימפס ופפריקה מעושנת עם קוסקוס לימוני. גם 58 ש"ח. הנחתי שמנת בשר בינונית בגודלה עם מעט פסטה ומנת פירות ים בינונית עם מעט קוסקוס תספקנה את רעבוני.

 

ראשונה הגיעה מנת השייטל. משהו בה היה מוזר. הגיעה צלחת עם עלי בייבי, גבינה בולגרית, סלסה ורדה ונתחי שייטל. איפה הרביולי? נשכח... קראתי למלצר. הוא היה נבוך והתנצל ושאל אם אני רוצה לקבל מנה חדשה לגמרי או לחכות רק לרביולי. אמרתי לו שנראה לי שכדאי שיביאו לי מנה חדשה עם כל המרכיבים כמו שצריך...

המנה הגיעה. השייטל היה סביר בלבד ולטעמי נצרב יתר על המידה. הרביולי מנגולד היה נחמד, אבל מזערי. 2 רביולי קטנטנים. בעיניי זו כמות מביכה. עלי הבייבי והסלסה ורדה היו בסדר. תכלס הטעם הדומיננטי במנה הגיע מהבולגרית. בקיצור - מנה לא מספיק טובה. 

 

עברו עוד 25 דקות (הרבה יותר מדי זמן) והגיעה המנה של הקלמרי והמולים. מעט יותר טובה מהשייטל. הקלמרי היה טוב. המולים היו די בינוניים ולא הרגישו סופר טריים. התיבול הכללי של המנה היה מעניין יותר, אבל גם כאן תוספת הקוסקוס הייתה בכמות מצומצמת. אולי 2 כפות היו שם. 

 

אחרי 2 המנות הללו נשארתי 1/2 רעב. מנות ממש לא מספקות ו-VFM נמוך להוצאה של 118 ש"ח (או 100 ש"ח בפועל אחרי הנחת הצהריים). 

 

הזמנתי גם קינוח: עוגת גבינת עיזים, פירורי קרמל, לוז ורוטב תפוזים. 44 ש"ח. עוד מנה די מאכזבת. אני מאד אוהב עוגות גבינת עיזים. זו הייתה די אנמית בטעמה ודחוסה מדי במרקמה. גם רוטב התפוזים והקרמל לא המריא. הייתה בו נוכחות של טעם דומיננטי של תבלין שלא אהבתי (ייתכן ציפורן). 

 

בקיצור - אחרי 20% הנחה שילמתי 136 ש"ח על הארוחה הבינונית הזו. יהלומה לוי ועינב ברמן (שממנה אני מחזיק כשפית מצוינת) וגם השותפה השלישית נכחו במסעדה והתעסקו בעניינים עסקיים. אולי אם אחת מהן הייתה נמצאת במטבח ואשכרה מבשלת, הארוחה שלי הייתה טובה יותר.

באופן תמוה אף אחד מ-2 המלצרים ששירתו אותי לא שאל אותי איך היו המנות. במסעדה חדשה זה מתבקש בעיניי לקבל פידבק מהסועדים. ניחא. אולי הן כל כך בטוחות בעצמן שהן לא צריכות פידבקים.

 

שורה תחתונה. ארוחה די מאכזבת עם מנות לא מספקות בגודלן ולא מספיק מספקות בטעמיהן.