את רדיו שמרנו לערב האחרון שלנו בקופנהגן. מסעדה שקיווינו שתהיה היהלום שבכתר הביקור שלנו. מטבח דני עדכני בהובלת מי שהיה בעצמו סו שף בנומה, Jesper Kirketerp, שהוא גם הבעלים של המסעדה יחד עם קלאוס מאייר, אחד השותפים בנומה.

הארוחה ברדיו מורכבת מ-5 מנות קבועות במחיר של 225 שקלים לאדם. שתי המנות הראשונות הן מנות מהים ולאחר מכן מנת ירק. מנת בשר וקינוח. המסעדה מקבלת את חומרי הגלם מחווה עצמאית שבבעלותה, ברוח הפילוסופיה שיש לבשל את מה שאתה מגדל.

 

יש אפשרות לקבל גם תפריט מצומצם של 3 מנות במחיר של 170 שקלים לאדם. לדעתי אין להתפשר על התפריט המלא. ההבדל במחיר (50 שקלים) הוא לא משמעותי, ו-3 מנות לא רק יגדילו מאד את מרכיב ההימור אלא גם יוציאו אתכם גם בלי לשבוע וגם בלי לקבל את התמונה המלאה.

כיוון שלא ידענו מה הקטנה תאהב או לא, החלטנו להזמין את התפריט המלא רק לי ולאישה, ולתת לה לטעום קצת מכל מנה ולהזמין לה רק מנה שהיא תאהב ותרצה לאכול. במסעדה זרמו עם זה בלי בעיה, והקפידו בכל מנה להביא לה צלחת משלה. ככלל, השירות שם היה מופתי: מדוייק ונעים.

בדיעבד, היא הסתפקה במנות שהיא טעמה פלוס קינוח אקסטרה שהבטחנו לה מחוץ למסעדה, כך שבסופו של דבר לא הזמנו לה אף מנה בנפרד.

לפתיחה קיבלנו מגש מעץ ועליו חתיכות של גזר מיובש מתקתק עם נטפים מרוטב של זרעי חמניה. ככה פשוט – ככה טעים. בחיי שרציתי עוד. מנת פתיחה כיפית וטעימה.

לאחר הפתיחה הגיעה מנת לחם עם חמאת בצל מקורמל . הלחם היה סבבה. עזר בהמשך בניגובים. החמאה היתה שיחוק. רכה כמו ענן וסופר יאממי.

 

מנה מספר 1 .

מנה יפהפייה של רצועות מסולסלות של מלפפון ובתוכן נתחים קטנים של לנגוסטין ועליו קרם פרש. עוד היו במנה קוביות קטנות של מלפפון שקיבלו צריבה קטנה על הגריל. רצועות המלפפון עם השמיר הזכירו מאד את הסלט המוכר של מלפפונים בחומץ, רק שכאן זה היה בלי החומץ, כמובן. המנה עצמה היתה פרשית. קלילה. טעימה. אהבנו, וזה עוד ממישהו שמלפפון הוא הירק הפחות אהוב עליו.

מנה מספר 2 .

מנת ים נוספת, שהכוכב שלה היה דג שנוהג לשכשך בים הצפוני ונקרא באנגלית Plaice. אין לי מושג מה השם העברי שלו. כשהמנה הוגשה והמלצר פירט את המרכיבים, חסה ורוטב ברביקיו, זה היה נשמע הכי לא קשור בעולם. אבל דבר ראשון: לא לשכוח שהרוטב ברביקיו הוא רוטב תוצרת בית, מחומרים שנלקחו מהחווה, כך שהיה לו טעם שונה לגמרי, הרבה יותר עדין, מהטעם המוכר של הרוטב שמופק בפס הייצור של היינץ.

דבר שני: גם החסה, כמו המלפפונים של המנה הקודמת, היתה חרוכה קלות על הגריל. היו גם קרוטונים שהמלצר לא סיפר עליהם והם היו תוספת מפתיעה למרקם.

לדג המאודה היה טעם מאד עדין ויתר המרכיבים הצליחו להשלים אותו בלי להאפיל עליו. מנה מוצלחת מאד.

מנה מספר 3 .

כיוון שמושלם כנראה שאי אפשר, הגיעה מנת הירק שהיתה כנראה איזה סוג מוזר של מחווה למטבח הגרמני: שילוב של תפוחי אדמה, צנוניות, רוטב חמצמץ דליל ולמעלה טווילים דקים שהיה להם בדיוק אותו טעם כמו של ה"דקדקים" שהאישה קונה מדי פעם, רק במרקם יותר אוורירי.

הבעיה עם המנה הזו היתה שתפוחי אדמה וצנוניות, מבחינתי, זה שני דברים שבאופן טבעי לא הולכים ביחד, וכדי לחבר ביניהם צריך משהו אחר לגמרי מאשר הרוטב החמצמץ הדליל שהוגש עם המנה. כפי שזה הוגש זה היה תפוחי אדמה, צנוניות ורוטב, שלא הבינו מה הפגיש אותם על צלחת אחת, מנה לא ברורה שצריכה rethinking מהיסוד.

מנה מספר 4 ,

שהיתה לטעמי הכוכבת של הארוחה. נתחי עגל קטנים ורכים, סוף סוף נחת מעגל, אחרי כל כך הרבה סוליות עגל שפגשתי באיטליה (ובבתי מלון בארץ). לא יודע אם זה היה מהחווה או לא מהחווה אבל הפעם העגל היה נמס בפה באופן מושלם. על זה הזליפו קציפה דלילה, שמהמעט שהבנו ממה שהמלצר ניסה להסביר זה נוזל שמופרד מריוויון שמבשלים אותו. אולי בשלני הפורום יוכלו להאיר את עיננו. עוד היו במנה אפונה טריה וברוקולי שלא בושלו למוות אלא היו ממש פריכים ופציחים.
זו היתה מנה שככל שאכלתי ממנה יותר – ככה נפתחו בה עוד טעמים ומרקמים וככה נהנתי ממנה יותר. ללא ספק אחת ממנות העגל הטובות שאכלתי.

מנה מספר 5 – קינוח .

מרנג בשני מרקמים: האחד בצורת "סיגרים" פריכים והשני מרנג "חי", מעט שרוף. יחד עם זה תותים וגלידת דבש. בדרך כלל אני לא משתגע על מרנג, כי כשמגישים אותו בחתיכות גדולות מדי יש משהו שמעצבן אותי במרקם שלו. הפעם, בגלל שהוא הוגש כסיגרים דקים, זה היה לי הרבה יותר מוצלח. קינוח קליל, טעים, שסיים את הארוחה עם חיוך גדול.

 

לסיכום
אחת המחמאות הכי גדולות שאפשר לתת למסעדה זה שהם מצליחים לגרום לך לאהוב מנה שעל הנייר היית בטוח שלא תאהב. מלפפונים. מרנג. עגל. אלו דברים שאם הייתי רואה בתפריט הייתי מהסס להזמין. דג עם חסה ורוטב ברביקיו זה משהו שהייתי בטוח שזה טעות דפוס. ועם זאת: ארבע מתוך חמש מנות פלוס מנת פתיחה – בינגו. מנה אחת שאני לא יודע מאיפה הנפיצו אותה, אבל היא לא הצליחה לקלקל ארוחה מוצלחת מאד.

יחד עם היין מחיר הארוחה הסתכם בכ-550 שקלים מוצדקים מאין כמותם. למרות שהתפריט המשתנה כל הזמן "מונחת" עליך בלי אפשרות בחירה, ועל כן יש כאן מרכיב גבוה של הימור, אני ממליץ בחום על המסעדה ומאמין שבביקור נוסף היינו שמחים לחזור לשם פעם נוספת.

 

מישליין, לעיונכם.

לינק לאתר