פורום ביקורת מסעדות
נושא: FROKEN KOCH, ארהוס  לצפיה בהודעה המקורית
תאריך: 28/08/2016 | 09:53
231
ארהוס היא העיר השניה בגודלה בדנמרק. בניגוד לקופנהגן שם היינו ממש במרכז, כאן גרנו בבית עץ באחד מפרברי העיר, כך שלא ממש חווינו את העיר עצמה.
 
הגענו אליה רק בסביבות שש וחצי ועד שהתארגנו בדירה, פלוס השלמת חוסרים בסופר, כבר היה ערב. לא היה לנו בשליפה מקום שהכנו מראש, ולא ממש ידענו לאן לנסוע. הדבר היחיד שנתקע לי בראש היה שם של מסעדה שהמארחת שלנו בדירה כתבה בדפי ההסבר שהיא השאירה לנו: Froken Koch. מסעדה באיזור של הנמל. בהיעדר אופציה אחרת נסענו אליה הכי ספונטאני שאפשר, בלי לדעת אפילו איזה אוכל מגישים שם.

הנמל, כך הסתבר, הוא לא הנייהבן של קופנהגן, עם חמש מסעדות על כל מטר מרובע, אלא נמל תעשייתי לכל דבר פלוס מרינה. אם בדרך חשבנו שמקסימום אם לא ייראה לנו שם אז בטח יש עוד מסעדות ליד שאפשר לבדוק, הבנו מהר מאד שזה או המסעדה הזו או לרעוב. על החיים ועל המוות, כמו שאמא שלי היתה אומרת.

אם רדיו מייצגת את הבישול המודרני, אז המסעדה הזו של האחים קוך (להבנתי יש בבעלותם גם מסעדות נוספות בדנמרק) מביאה לשולחן מנות מהמטבח הדני הקלאסי. גם התפריט, בדנית בלבד, אבל המלצר החביב טרח ארוכות להסביר לנו על כל מנה ומנה וראינו בזה דווקא נקודה לחיוב: מסעדה שפונה למקומיים ולא לתיירים.

הזמנו שם שלוש מנות בסך הכל.

הראשונה – מנה שכונתה "סטייק צרפתי" ואחרי הרבה הסברים של המלצר הגענו להבנה שזו מנה שאפשר לקבל או כטרטר או כבשר צלוי (אני עוד אחזור לעניין הזה במסעדה הבאה שאדווח עליה). אנחנו העדפנו את הטרטר, ולא התחרטנו: גוש עגול ענקי של תערובת הבשר, דחוסה היטב (מעט יותר מאיך שזה בדרך כלל אבל עדין בסדר גמור מבחינתי), שומנית במידה, ובצד, כמו שאני אוהב לאכול עם טרטר, צלוחיות משחק עם דברים טובים שאפשר להוסיף לבשר.

בראש ובראשונה – חלמון. בנוסף, בגיזרת התוספים ה"בועטים": חזרת, צלפים ובצל. בגיזרת המתקתקים: ריבועי סלק קטנים וצ'אטני מנגו.

לשמחתנו המנה היתה מאד נדיבה, כך שאפשר היה לחלוק בה בלי בעיה. היה כיף לשחק עם המרכיבים והבשר, והיה מספיק בשר בשביל לנסות כל שילוב אפשרי. המנגו והסלק הפתיעו לטובה. גם כל היתר היה טעים ומענג עד מאד. שחיתות לשמה. נותנת פייט לא רע למנת הטרטר האלוהית מבלגיה, שהתקבעה אצלי כמדד להשוואה לכל טרטר עתידי.
 
את המנה השניה לקחנו לקטנה, שאוהבת בשר בבישול ארוך. תבשיל קדירה של ירך חזיר , עם כרוב מאודה שממש נמס בפה ורוטב חום מוצלח שחיבר את הכל. הריח המשכר שעלה מהצלחת כשהונחה לשולחן כבר עשה חצי מהעבודה. הטעם עשה את היתר. מנה די כבדה, אבל טעימה מאד. הקטנה הרוויחה ביג טיים.
בצד הוגשו תפוחי אדמה שהיו מאכזבים ומיותרים, אבל למי אכפת.

המנה השלישית: מאפה דמוי בורקס ועליו עוף ברוטב לבן עם אספרגוס וירקות (גזר, אפונה, שעועית, ואולי שכחתי עוד משהו). גם המנה הזו, כמו תבשיל הקדירה, היתה די כבדה אבל גם היא היתה כבדה במידה, מאד טעימה ומוצלחת.
מי שמכיר אותנו יודע שספונטאניות זה ממש לא אנחנו, אבל מסתבר שיש הפתעות בחיים, במיוחד אם הן מגובות בהמלצות של מארחת שכנראה יש לה טעם טוב. זה היה הדבר החיובי היחיד שיצא לנו ממנה.

מה שבמיוחד אהבנו במסעדה היה שלמרות שהמטבח הדני הקלאסי ידוע ככבד ועמוס מאד, כל המנות כאן היו מאד "במידה" ולא עברו את גבול הטעם הטוב. זה לא היה כבד יתר על המידה, והטעמים היו מאד מאוזנים ומחמיאים למנות האלה. היה מאד בולט שיש יד מאד טובה ומאוזנת במטבח שיודעת מה היא עושה, ועושה את זה טוב.

למי שרוצה להתנסות במטבח הדני הקלאסי, זו כנראה אחת האופציות היותר טובות שיש. רמת המחיר – באיזור ה-150 שקל לאדם, כולל שתיה קלה. לא זול בכלל, אבל שווה את ההשקעה היות ומדובר בפיין דיינינג של המטבח הדני הקלאסי.
 
לינק לאתר