מסעדה שסמוכה לתיאטרון של ארהוס, ומכאן שמה. בנויה בבניין ישן מהמאה ה-19. על הקירות אינספור תמונות של שחקנים ומפורסמים מעולם הבידור והתיאטרון הדני. כמעט כמו לשבת בכסית.
כמו המסעדה של האחים קוך, גם המסעדה הזו מתמקדת במטבח הדני הקלאסי, ובאופן טבעי שתים מהמנות שלקחנו היו מעין שידור חוזר של הארוחה הקודמת: הסטייק ה"צרפתי" והמאפה עם העוף. לאישה דווקא התחשק לגוון בשניצל עגל וינאי.
כדי לא לחזור בדיוק על אותה מנה ביקשתי הפעם את הסטייק הצרפתי לא כטרטר אלא בגירסה הצלויה, בלי לדעת כל כך למה לצפות. בפועל הגיעה בול אותה מנה, רק שהבשר במקום להיות מוגש כטרטר עבר צליה והוגש עם כל התוספים הרגילים: חזרת די חריפה שהונחה עליו, טבעות בצל ופרוסות של עגבניה ומלפפון. ובצד: חלמון. צלפים וריבועי סלק. דווקא המנגו לא עשה עליה לבודגה, לצערי.
בדיעבד, הצטערתי שלא נשארתי עם הטרטר. אני פשוט לא מבין את השטות הזו. זה כאילו שהגישו טרטר לאיזה חבורת דנים שמרנים שנבהלו ואמרו מה פתאום לאכול את הבשר חי? אז הטבח אמר טוב, נו, אני אצלה לכם את זה, וככה זה נשאר. עכשיו גם הבנתי מה היתה כל ההתפלפלות הארוכה של המלצר של הקוכים ביחס למנה הזו, בנוסח של "זה לא טרטר אבל אפשר לקבל את זה גם כטרטר". מסתבר שכברירת מחדל המנה הזו מוגשת דווקא כשהבשר כן צלוי. רק אם אתה מתעקש, תקבל אותה כמו שהיא צריכה להיות, כטרטר.
למה כמו שהיא צריכה להיות? כי כשהבשר צלוי התוספות הרבה פחות מסתדרות איתו מאשר עם טרטר. מה הקשר לקחת את הבשר הטחון הצלוי הזה ולאכול אותו עם סלק צלפים וחלמון ביצה? זה כמו מחט ותחת. אבל למרות שזה היה מאד מאכזב לקחתי את האשמה עלי, כי מה שהזמנתי זה גם מה שקיבלתי, רק רשמתי לעצמי בפעם הבאה ללכת לפי האינסטינקטים שלי ולא להתפתות לשריטות של סקנדינבים שמרנים.
המנה של הקטנה, המאפה עם עוף , איך נאמר את זה בעדינות, צל חיוור לעומת הגירסה הכל כך מוצלחת של האחים קוך. במיוחד בלט לרעה ההבדל ברוטב, שלא רק הוגש בכמות היסטרית ביחס לכמות המאפה והעוף, אלא שגם היה מאד לא מוצלח לא בטעם ולא במרקם. היה כאוב לגלות שגם בדנמרק משתמשים בקורנפלור להסמכה של רטבים. בעע. מרוב אכזבה אפילו לא צילמנו את המנה.
השניצל של האישה היה שומני מאד אבל טעים. מצחיק שזו היתה המנה המוצלחת בארוחה.
לסיכום . היה מעניין להשוות שתי גירסאות ביצוע לאותן מנות. זה נתן איזה מימד נוסף להיכרות שלנו עם המטבח הזה. תודה לאלוהי הספונטניות שבזכותו פגשנו את הגירסה היותר מוצלחת של המטבח הזה. אם הייתי פוגש את המנות האלו רק בגירסה הבודגית שלהן הייתי מקבל התרשמות הרבה פחות מפרגנת, אז תודה גם לאחים קוך שיודעים לקחת את המנות האלה ולהגיש אותן בצורה כל כך טובה ומאוזנת גם בלי להלביש עליהן איזה טוויסט מודרני כנהוג בתל אביב אלא פשוט לתת להן יד נכונה במטבח וזה הכל.
על בודגה הייתי ממליץ לפסוח, אלא אם כן חשקה נפשכם בתמונות סלפי עם סלבריטאי התיאטרון הדני או שממש מתחשק לכם לקבל מושג עד כמה חזק היו החברים של נומה צריכים לבעוט במטבח הדני הישן כדי להקים תחתיו את המטבח הדני החדש.
