מקום שנפלנו עליו בטעות תוך כדי הליכה בנייהבן כשחיפשנו גלידה בשביל הקטנה. הוא נמצא ממש ליד הבניין הכי מצולם בקופנהגן, כך שאי אפשר לפספס אותו. ירידה של כמה מדרגות מהרחוב והדבר הראשון שתופס לי את העין זה איש שיושב עם אוזניות של אייפון תקועות לו באוזן והוא מגלגל גביעים של גלידה.

אף פעם לא ראיתי מקום שמכין את הגביעים שלו על המקום. דומה מאד להכנה של ופל בלגי, מעין בלילה שכזו. מחממים. מגלגלים. נדיר שאני אזמין גלידה בגביע. אני בדרך כלל מעדיף בכוס. כאן אי אפשר היה שלא לנסות.

כדי להוסיף לשחיתות הם מצפים את השליש העליון של הגביע בשוקולד, סוכריות או ציפויים אחרים. אני הלכתי על המינימלי – רוטב של שוקולד חלב. אין ספק: הגביע היה שיחוק. פציח כמו שרק גביע שהרגע יצא מהתנור יכול להיות והשוקולד שנוטף מהחלק העליון – וואו. מהטופ של גביעי הגלידה שיצא לי לטעום.

הגלידה עצמה גם כן מוצלחת. פיסטוק עם שברי פיסטוק שמאד הדגישו את הטעם. שוקולד בלגי מוצלח. בננה עם שבבי שוקולד. כל הטעמים היו מוצלחים. על פי הצבע של גלידת הבבנה נראה לנו שהם כן מוסיפים תוספי צבע לתערובת, כי בדרך כלל כשעושים גלידה מבננה בלבד הצבע שלה פחות בוהק מאיך שזה אצלם, אבל זה לא פגם בטעם שהיה מוצלח.

גלידריה מומלצת, שחזרנו אליה גם ביום האחרון ולא התאכזבנו, ולהבנתי יש להם גם כמה סניפים נוספים ברחבי העיר. אהבתי גם שהתשלום מתבצע באמצעות מכונות תשלום שניצבות בצד ואולי שומר על הידיים של המוכרים שלא צריכים להתעסק עם הכסף קצת יותר סטריליות.

המקום מתמחה גם בצ'ורוס, אבל צ'ורוס זה לפוסט נפרד.