נסענו, קבוצת חברים בני 30 ממין זכר, לסופ"ש גלילי לזכר ימי התיכון. לינה בפקיעין, קצת טיולים באיזור ו3 מסעדות: אחת הצלחה, אחת ככה-ככה ואחת ראויה לנשנוש. 

 

ההצלחה היא שראביכ, וזה אחרי שמתגברים על המיקום ההזוי בחניון (!) של מבנה בכפר ראמה. אהבתי את השלט שלהם: "שראביכ-מסעדה עממית". אם כל העם היה באיכות של האוכל הזה, היינו חיים במקום יותר טוב. 

 

הוזמנו לפתיחים: חומוס גרגירים, סלט עולש, 3 קובה בשר, 3 קובה צמחוני, משאוושה, מג'דרה, פטריות, כרובית בטחינה, חציל מטוגן בטחינה ורוטב רימונים. הצטיינו מעל כולם החציל, הקובה הבשרי והכרובית. החציל היה פריך להפליא, מתקתק מרוטב הרימונים ועמוס בטחינה משובחת. הכרובית, ואני לא חובב כרובית בדרך כלל, היתה מטוגנת בעדינות ושודכה באופן מושלם לאותה טחינה נהדרת. הקובה הבשרי היה יצירת אמנות, לא פחות. בשר איכותי טחון גס במעטפת מושלמת. מתנה של טעם ב5 שקלים ליחידה, סוג של גן עדן. מיד הזמנו עוד 3 יחידות ממנו, ואם היו עוד 10 על השולחן-היינו מחסלים בקלות.

 

החומוס היה מהזן החמצמץ, טעים אבל אני מהאסכולה המתקתקה יותר. המשאוושה היתה ראויה, גרגירים רכים בטחינה איכותית כאמור. הקובה הצמחוני שמולא בגרגירי חומוס היה אחלה, אבל לא היווה תחרות לקובה הבשרי. העולש היה נחמד לחובבי הירוק שבחבורה, המג'דרה היתה רגילה, והמנה המאכזבת היחידה היתה הפטריות, שהתגלו ככמה פטריות בגריל. מין תוספת לחומוס או למשאוושה, אם תרצו. אפשר לוותר. 

 

 לעיקריות הוזמנו בשרים מהזן הפשוט: קבבים ופרגיות. הקבב היה נהדר, קציצות עגולות מלאות בטעם שהזמינו את הטחינה להשתדך אליהם ולעשות נעים בפה. הפרגיות נעשו עם העור, תוספת נהדרת לפריכות ולעסיסיות שלהם. ציון 10 לגרילמן. 

 

חשבון? הפתיחים שהוזכרו, 4 מנות בשריות (2 קבב, 2 פרגית), בקבוק קולה זירו 1.5 ליטר+בקבוק סודה אישי, קפה וחלווה בסוף ב290 שקל. לא היינו בטוחים אם ההזמנה הנוספת של הקובות נכנסה לחשבון, אז החלטנו לא לשאול והוספנו עוד 15 שקל. מחיר מצחיק לארוחה מצוינת שסגרה רעב ל6 גברים. 

 

בלילה שלפני סעדנו ב"טרנסילבניה" שבכניסה לתרשיחא. סיפור יפה על בחור ממוצא ערבי שהלך ללמוד רפואה ברומניה, סיים, נתן את התעודה להורים ופתח מסעדה רומנית-הונגרית במקום לעסוק במקצוע. עיצוב כפרי, מסעדה די מלאה בשישי בערב.

 

עם הישיבה הוגשו סלסלאות לחם וצלחות חמוצים גדושות. אני לא איש של חמוצים, אבל המחווה יפה. גם כאן, עסקינן במסעדה זולה שהמנה היקרה ביותר בתפריט מתומחרת ב100 שקל. בגזרת הראשונות נדגמו כבד קצוץ, ורניקס, ו2 מרקים: גולש וצ'ורבה.

 

הכבד הקצוץ היה נהדר, מבחינתי גולת הכותרת בארוחה. מרקם מושלם, טעם כבדי עמוק, ובצל מטוגן מתקתק מעל כל העסק. אחד כמוני מוריד שניים-שלושה צלחות מהדבר הזה בלי לשים לב, על איזה חצי כיכר לחם בניגוב. 25 ש"ח לצלחת של כיף. הורניקס, אותם כיסוני תפו"א שבכל מדינה מזרח אירופית נקראים בשם אחד, היו אחלה. רכים, ביתיים וטעימים. 

 

האכזבה נרשמה בעיקר בגזרת המרקים, דוגם המרקים טען על הגולש שהוא אחד הגרועים שאכל, והצ'ורבה בעיניו היתה חמוצה מדי ופחות טובה ממה שעושה אמו בבית. הבשרים (שוב קבב, הפעם רומני, ופרגית) היו סטנדרטיים, לא הוזמן לבן או אנטריקוט, כך שאין הרבה מה להרחיב.

 

הקינוח היה פפאנש, אותה סופגניית גבינה מטוגנת ברוטב דובדבנים וקצפת. שחיתות כמו ששחיתות צריכה להיות.

 

לסיכום: לבוא בשביל הכבד הקצוץ, הורניקס והפפאנש. יש מצב שהקוסטיצה או שאר מנות הלבן גם יעשו עבודה, שווה לבדוק.

 

מסעדת הנשנוש שלנו היתה "עץ התות במעיין" של סאלח במרכז פקיעין. אכלנו חומוס, פלאפל ופיתה דרוזית. המיקום לא נוח במיוחד עם זבובים בשפע, בעל הבית דברן במיוחד, אבל החומוס אגדה, הפלאפל מעולה והפיתה בגודל כפול ממה שאנחנו מכירים במרכז הארץ ומתומחרת ב15 שקל. אם אתם, משום מה, באיזור פקיעין ורוצים לשבור רעב-מקום טוב לעשות זאת.