פוראמה בבן יהודה הייתה מנוהלת ע"י גבר ואישה. ואז פתאום היה ריב (אולי ריב אוהבים?) והגבר פתח מקום נפרד מעבר לכביש - הונג קונג דים סאם.
יצא לי לבקר בפוראמה אחרי הפרידה ולא התלהבתי בכלל. באמת שרציתי, כי לא אכלתי דים סאם כמו שצריך מאז הגולדן דראגון בלונדון (בהמלצתכם האדיבה) - אבל משהו שם לא ישב טוב.
אחרי הביקור של היום בהונג קונג דים סאם הבנתי למה - פשוט הגבר לקח איתו לשם את כל הטבחים הטובים...
הגעתי הערב עם דודא קשה לדים סאם ועם פרטנר שטייל המון במזרח כולל מגורים בסין לכמה שנים. הוא גם זה שהעלה את התיאוריה שכל הטבחים הטובים עברו למקום החדש.
נדגמו:
בקר בחמישה תבלינים (14) - פרוסות בקר קר עם קצת רוטב סמיך מתקתק מעל, וסלט סיני בצד. פשוט וטעים, כמו רוסטביף עם הרבה יותר טעמים.
מרק וון טון (28) - מרק גדול (מזל שחלקנו אותו) של ציר עוף, ירקות, אצות וארבעה כיסונים במילוי חזיר, הקרעפלך של ההונג קונגים. טעים ומנחם, בפעם הבאה שאהיה חולה אזכור את המרק הזה. הכיסונים היו גדולים וטובים.
האר גאו (28) - כיסוני בצק אורז שקוף במילוי שרימפס. השרימפסים היו גדולים ובשרניים, אישית אני פחות מחבבת את הסוג הזה, מהסוג שממש טועמים בו את הים... הבצק היה מעולה, השרימפס זה עניין של טעם לדעתי. הפרטנר זלל בהנאה את מה שאני לא אכלתי.
צ'אנג פאן (28) - אני קוראת לזה הקנלוני של הקנטונזים - דפי אורז מגולגלים ממולאים בבקר ברוטב מצוין. הדפים חלקלקים ומרגישים כמו אוויר, ובכלל זו מנה שנראית כבדה אבל הייתה מאוד קלילה וטעימה.
באו (28) - ה-מנה שבשבילה הגענו. כשאני מפנטזת על דים סאם אני חושבת על המנה הזו. בצק מאודה במילוי חזיר ברוטב אלוהי ומתקתק. כמו הבצק של לחמניית ענן (באן). אני קוראת לזה סופגניה בשרית, הפרטנר קורא לזה פשוט טעים.
זה היה כל כך טוב שלקחנו עוד מנה כזו, ללא כל חרטות.לקינוח לקחנו את אותו בצק במילוי מתוק (28) של מחית שעועית אדומה. זה נשמע מוזר ובצדק, בהחלט לא טעם שמתאים לכולם. אבל זה מתוק ומספק. בדיעבד לא ממש היינו צריכים את הקינוח ובכל מקרה הסינים לא מצטיינים בקינוחים, אבל טעמנו בכל זאת.
סה"כ כולל שתייה קלה - 201 ש"ח לשנינו לפני טיפ. המון אוכל ב 100 ש"ח לאדם, ויצאנו שבעים, מרוצים ולא מפוצצים למוות שזה כבר יתרון של הדים סאם.
אז מבחינתנו פוראמה אאוט והונג קונג דים סאם אין. עם כל הרצון שלי לשמור על הגירל פאוור, הצלע הגברית בשותפות המקורית יצא חכם ולקח איתו את הטובים ביותר, והשאיר את המסעדה המקורית עם איכות לא משהו.
מבחינתי לרצות את הפרטנר באוכל אסייתי זו כבר הצלחה יוצאת דופן, כי בגלל הניסיון העשיר שלו בתחום הסטנדרטים שלו גבוהים ומעט מקומות בארץ סיפקו אותו באמת. פה הוא טען בעיניים נוצצות שהוא הרגיש לרגע כאילו צלל למובלעת הונג קונגית אמיתית באמצע תל אביב. מה צריך יותר מזה?