10 בלילה, יום חמישי, פלורנטין.
עקב תשוקה לחתיכת בשר כלואה בין שתי חתיכות לחם, אני סר לויטרינה החדשה.
אני מצפה לתור, אך מה שניצב מול עיני מזכיר לי את מוסקווה בשנות השמונים- ואני בכלל גדלתי בארץ.
כמו שיוגי ברה אמר: אף אחד לא הולך לשם יותר, יותר מדי צפוף.
בצר לי, אני לוקח אזימוט צפונה, בואכה שוק הכרמל ומנזרו הקדוש.
בדרך צד את עיני מקום קטן וחדש- ג'סמינו שמו.
הוא גם צד את אפי עם ניחוחות של בשר צלוי- אולי הגורם העיקרי לגדילת המוח האנושי. לפחות על פי יובל נוח הררי.
המקום הוא מעין מטבח חיצוני פשוט של "רמלה" באלנבי 97.
הקונספט פשוט מאוד, למגינת ליבו של יובל נוח הררי:
ארבעה סוגי בשרים: קבב, לב עגל, נקניקיה ופרגית.
בפיתה.
הקבב בדיוק נגמר, אז הלכתי על נקניקיה תוצרת בית.
הנקניקיה (שדומה לצ'וריסו) בותרה על הגריל, נצלתה לשלמות, והונחה בפיתה עם טחינה, בצל ועמבה.
לא לקחתי סלט (שונא עגבניות) אז הפיתה היתה קלת משקל, אבל השילוב של הבשר עם הטחינה והעמבה היה מענג מרוב הדברים שתאכלו במסעדות ממושלנות (באימש'לי!)
הייתי שמח להיצע יותר גדול בתחום הסלטים (אולי חציל מטוגן או גזר חריף?) אבל זה עדיין מקום שאשמח לחזור אליו לדגום את שאר המנות.
טוב לראות מקומות צנועים שעושים רק כמה דברים, אבל היטב.