חזרתי מצרפת לפני 3 שבועות אבל לא הייתי במצב לדווח על הביקור. ערב לפני החזרה ארצה הצלחתי לעשות סלטה לאחור על גרם המדרגות הספירליות בבניין בו שכרנו דירה...מכה קשה בראש עם זעזוע מוח קל, שבר כפול ומסובך בעצם הבריח. כך טסתי ארצה לאחר שסירבתי להתנתח בבית החולים בפריז והעדפתי לקבל דעה שנייה בארץ. מזל שהצרפתים נוהגים לצפות בשטיח אדום את המדרגות בבניינים הישנים. אחרת זה היה נגמר יותר גרוע.
ולעניינינו. נסעתי עם חברה לשבועיים. 6 לילות בילינו במחוז קלבדוס שבנורמנדי בכפר דייגים אותנטי באזור חופי הפלישה לא רחוק מהעיירה BAYEUX. זו פעם שנייה שאני שוכרת את בית הדייגים המשופץ והמקסים הזה, הנמצא ממש על הרציף, מול הנמל הקטן ממנו יוצאות סירות הדייגים בשיא הגאות, בלילה, ושבות לפנות בוקר. הסירות פורקות את שללן בשוק דגים קטן מול חלון הבית. כל מה שצריך היה זה לרדת, ללכת כמה צעדים ולרכוש דגים נפלאים, הכי טריים שיש, לארוחות שהכנו בבית. הנמל הזה ידוע כנמל המרכזי לקוקי סט' ז'אק. לצערי, העונה מתחילה בנובמבר, בפסטיבל הקוקי...
עיקר הדגים בחוף הזה של תעלת לה מאנש הם ה"דובר סול" הנפלא ועוד סוגים השייכים לאותה משפחה. היו ימים שעלו במכמורת דגי לוט וטורבו שכמובן נאספו אל סלנו. גם חלזונות ים, BULOTS, היו בשפע. והמחירים? מצחיקים. 15 אירו לק"ג דובר סול. בפריז, זה כבר עולה למעלה מ-50 אירו ובארץ, למעלה מ-240 ₪ לק"ג דג מצונן מיובא. אז שלא נחגוג?
אכלנו שם במסעדה אחת, ערב הגיענו. כמובן, מסעדת דגים ופירות ים. הדבר היחיד שראוי לדיווח מארוחה זו [שהייתה לא רעה אך סטנדרטית] הוא קוריוז הזוי. המלצר אשר שירת אותנו, צעיר צרפתי מהעיר הסמוכה, זיהה את העברית בה דיברנו. זה היה מוזר כי זה מקום אליו לא מגיעים תיירים ישראלים. להפתעתנו, הוא החל לשיר את התקווה [ללא זיוף ועם כל המילים] ונותרנו בפה פעור, שנפער עוד יותר כשהראה לנו כי בסמרטפון שלו יש שירים של איל גולן...היינו בטוחות שנפלנו על יהודי אך הסתבר שממש לא. הצעיר הסביר שהוא מעריץ של ישראל, של צה"ל ושל המוסד...
שמחנו למצוא שנשאר מקום אחד בעולם בו עוד מעריצים אותנו!
לאחר הארוחה הזו, לא אכלנו יותר במסעדות שם. זה היה ממש מיותר. לטגן דובר סול או כל דג אחר במעט חמאה, או חמאת שום – לוקח כמה דקות וזה עונג. לפרק סרטן גדול, אדום שריון [כבר מורתח], תענוג. קצת איולי על החלזונות, מעדן. כל זה מלווה בסיידר מקומי [עם אלכוהול], כשברקע, כשהחלון פתוח, ריח עז של אצות האוקיינוס, קולות המים הנסוגים ללב ים בשעת השפל, וצריחות להקות עופות המים הצוללים בחיפוש אחר שלל.
6 ימים שעברו כחלום. ביום השביעי עלינו צפונה לאטרטה [וחשבתי על פסיונטע שאוהבת את המקום] וחזרנו ללון בהונפלר. למחרת לנו באזור ג'יברני במלון מקסים ששכן על גדות נהר הסן. ביקור בגן הקסום של מונה MONET, שאפשר לבקר בו שוב ושוב והמשך לפריז.
ולעניינינו. נסעתי עם חברה לשבועיים. 6 לילות בילינו במחוז קלבדוס שבנורמנדי בכפר דייגים אותנטי באזור חופי הפלישה לא רחוק מהעיירה BAYEUX. זו פעם שנייה שאני שוכרת את בית הדייגים המשופץ והמקסים הזה, הנמצא ממש על הרציף, מול הנמל הקטן ממנו יוצאות סירות הדייגים בשיא הגאות, בלילה, ושבות לפנות בוקר. הסירות פורקות את שללן בשוק דגים קטן מול חלון הבית. כל מה שצריך היה זה לרדת, ללכת כמה צעדים ולרכוש דגים נפלאים, הכי טריים שיש, לארוחות שהכנו בבית. הנמל הזה ידוע כנמל המרכזי לקוקי סט' ז'אק. לצערי, העונה מתחילה בנובמבר, בפסטיבל הקוקי...
עיקר הדגים בחוף הזה של תעלת לה מאנש הם ה"דובר סול" הנפלא ועוד סוגים השייכים לאותה משפחה. היו ימים שעלו במכמורת דגי לוט וטורבו שכמובן נאספו אל סלנו. גם חלזונות ים, BULOTS, היו בשפע. והמחירים? מצחיקים. 15 אירו לק"ג דובר סול. בפריז, זה כבר עולה למעלה מ-50 אירו ובארץ, למעלה מ-240 ₪ לק"ג דג מצונן מיובא. אז שלא נחגוג?
אכלנו שם במסעדה אחת, ערב הגיענו. כמובן, מסעדת דגים ופירות ים. הדבר היחיד שראוי לדיווח מארוחה זו [שהייתה לא רעה אך סטנדרטית] הוא קוריוז הזוי. המלצר אשר שירת אותנו, צעיר צרפתי מהעיר הסמוכה, זיהה את העברית בה דיברנו. זה היה מוזר כי זה מקום אליו לא מגיעים תיירים ישראלים. להפתעתנו, הוא החל לשיר את התקווה [ללא זיוף ועם כל המילים] ונותרנו בפה פעור, שנפער עוד יותר כשהראה לנו כי בסמרטפון שלו יש שירים של איל גולן...היינו בטוחות שנפלנו על יהודי אך הסתבר שממש לא. הצעיר הסביר שהוא מעריץ של ישראל, של צה"ל ושל המוסד...
שמחנו למצוא שנשאר מקום אחד בעולם בו עוד מעריצים אותנו!לאחר הארוחה הזו, לא אכלנו יותר במסעדות שם. זה היה ממש מיותר. לטגן דובר סול או כל דג אחר במעט חמאה, או חמאת שום – לוקח כמה דקות וזה עונג. לפרק סרטן גדול, אדום שריון [כבר מורתח], תענוג. קצת איולי על החלזונות, מעדן. כל זה מלווה בסיידר מקומי [עם אלכוהול], כשברקע, כשהחלון פתוח, ריח עז של אצות האוקיינוס, קולות המים הנסוגים ללב ים בשעת השפל, וצריחות להקות עופות המים הצוללים בחיפוש אחר שלל.
6 ימים שעברו כחלום. ביום השביעי עלינו צפונה לאטרטה [וחשבתי על פסיונטע שאוהבת את המקום] וחזרנו ללון בהונפלר. למחרת לנו באזור ג'יברני במלון מקסים ששכן על גדות נהר הסן. ביקור בגן הקסום של מונה MONET, שאפשר לבקר בו שוב ושוב והמשך לפריז.
