ביום ראשון נסענו לירושלים, ואחרי ביקור במוזיאון ישראל, נסענו לטלביה לארוחת צהריים.

 

מיד לאחר שהתיישבנו הגישו לנו תפריטים, ודקות ספורות לאחר מכן, הגישו גם מים קרים וכוסות.

 

הזמנו:

תפוח אדמה בחמאה שרופה, דג כבוש, קרם פרש, ביצה רכה וקוויאר (36) - המנה שאמיר אהב, ואני לא כל כך התלהבתי ממנה. משהו בטעמים לא התחבר, למרות שכל אחד מהם היה טוב. בנוסף לכך, לא הצלחתי לשלב את הביצה הרכה עם שאר המרכיבים. מנה לא כל כך ברורה. הקוויאר לא היה קוויאר אלא ביצי סלמון.

 

קרפ, קוקי סאן זא'ק, רוקט, צנונית, ביצת עין וקציפת גבינה כחולה (44) - זאת כבר היתה מנה לטעמי. שלוש או ארבע קוקיות די קטנות צלויות, מונחות על סלט רוקט וצנוניות, שמונח על קרפ דקיק ועל כל זה ביצת עין, ומעט קציפה.

טעמים עזים ומרירים, שהשילוב הטעמים והמרקמים ביניהם היה מצויין. הקציפה נגמרה מהר מדי, אבל טבילה של מזלג ועליו קוקי, קרפ וצנונית בחלמון הביצה, היוו נגיסה מושלמת.

 

הבחור הזמין תבשיל בורגיניון, פירה, ירקות שורש (64) - תבשיל הבקר הונח על פירה מצויין, והיה טעים מאד. טעמתי ממנה רק נגיסה וחסר היה טעם יותר מובחן של יין. לא מצאנו את ירקות השורש הצלחת (אולי היו חלק מהפירה? לא הבחנתי בטעמם בפירה). לטעמו של הבחור זו לא המנה שדמיין כשהזמין, אבל זו מנה טובה.

 

במעמד ההזמנה המלצרית לא ציינה שיש ספיישלים. גילינו שהם קיימים רק כשפירטה אותם לסועדים בשולחן סמוך אלינו. השירות בכללו היה יעיל, אבל קר ומנוכר ומאד לא אישי. שולחנות אחרים קיבלו שירות נעים יותר, אולי היו אלה לקוחות מוכרים.

בשורה התחתונה, הרגשנו לא מאד נעים, לכן ויתרנו על קינוח וביקשנו חשבון.

 

ביציאה, המארחת או מנהלת המשמרת, בירכה אותנו לשלום, והערתי לה על נושא הספיישלים. היא התנצלה. כשכבר היינו מחוץ למסעדה, היא קראה לנו וביקשה את הפרטים שלנו כדי לפצות אותנו.

הסברתי שאין לנו עניין בפיצוי, ושמה שחשוב הוא שיקפידו לתת לכל הלקוחות את אותו יחס.

להבדיל מהמלצריות, ההתנהלות שלה היתה מקצועית, נעימה ואינטליגנטית.

 

ארוחת הערב אכלנו בחדר במלון: בקבוק ויוניה 2014 של יתיר, עם גבינות וסלמון מעושן מבאשר בשוק מחנה יהודה. אלי באשר התאים לנו גבינות מצויינות ליין, וממה שאני זוכרת היו שם סנט מור, אפלצלר, ברי, גבינת עיזים נוספת וגבינה קשה עזת טעם.

מה עוד צריך בערב חג?