אחרי קונצרט צהריים (מוצרט לספנתר ובאך מגניפיקט) מהנה שמנו 4 בצעדים

ספורים לסעוד צהריים. זו הפעם הראשונה של כולנו במלגו ומלבר (תודה לאבנר

מורה הנבוכים הכי בקיא במתרחש).

חלצנו בקבוק יין אדום שיובא אישי מגאורגיה (40 $) 45 שח לחילוץ ובמקביל

שתינו קאווה פאוסטינו ברוט ב 135 שח. יין נתזים הוא אחד היינות שמתאים ללוות

ארוחה לכל אורכה. המשקה האחר - וודקה לאמיצים אלא אם אתה לא חושש שפניך יטבעו בצלחת האוכל.

קיבלנו שולחן גדול ופינתי בתוך חלל המסעדה, צופה אל הבר והמטבח שמאחוריו,

כמבוקש וכמובטח בעת הזמנתו. בבואנו ובסיומה של הארוחה היינו כמעט יחידים אך במהלך הזמן התמלאה המסעדה בסועדים.

כל אחד מאתנו ארל מנה ראשונה ועיקרית:

* תערובת חסות ושרימפס מקומי (מנת ספיישל)

* שייטל בעישון קר ושניצל עגל

* קרפצ'יו דג וקריספי ג'ינג'ר ונתח קצבים

ואני: סלמון קונפי ופסטה ראשי לוקוס. הסלמון בושל בעדינות והוגש כאמור עם קרם פרש. הוזמן לחם לבן בפרוסות עבות שהיה מצויין והלך טוב עם המנה. הפסטה כללה צינורות קצרים עם פיסות בשר דג בכמות הוגנת. הרוטב היה חמצמץ

וקליל.

מי הסודה האיטלקיים ליוו את הארוחה לשביעות רצוננו.

הובעה הערכה כוללת כי יד אמונה עושה מלאכה נכונה וטובה במטבח. לא היו נפילות אך להוציא נתח הקצבים לא נשמעו קולות הנאה עילאית.

הוסבר לי כי בימות השבוע המנות הראשונות נכללות במחיר העיסקית ואם כך הדבר, הרי שיש על מה לדבר להבא.

הערה: התפריט כולל 3 מנות קינוח. בשישי נעדרה ממנו עוגת הגבינה ועל כן

הוחלט על נוהל קבא: את תשוקתנו לעוגות ולאספרסו סיפקנו בלחמנינה הסמוכה.

762 לפני.