מה זה מזמן? מאז פרידה קאלו ז"ל של יואב בלימן יבדל"א. מאז בלזק זצ"ל של נתי שפריר יבדל"א ומלאי טעמים. מאז החודשים הראשונים של קפה 48 מנוחתה עדן של יהונתן בורוביץ' יבדל"א. מה משותף דווקא להם? לדעתי – חדוות הבישול, תעוזה, היכולת לקחת את החומרים הכי פשוטים, לשלב אותם בצורה הכי לא צפויה – ועם זאת, משכנעת לגמרי. אסף דוקטור, השף של "דוק" שייך, לטעמי, לאותה קבוצה מצומצמת של אנשים ששפת הגסטרונומיה היא שפת האם שלהם והם כותבים שירה משובחת באמצעותה. מאותם השפים שאחרי שני הביסים הראשונים של היצירה שלהם אתה רוצה לגשת אליהם ולנשק את הידיים שלהם (ניגשתי, לא העזתי לנשק, לחצתי).
 
ויש גם את הקטע הזה של תוצרת מקומית בלבד. נשמע אולי גימיק – אבל תכלס, עובד. לכן אין שם קולה ואין שם טובורג ואין שם ג'וני ווקר. יש מים קרים (מוגשים ומתמלאים באופן שוטף), יש בירות בבקבוקים של ג'מס, יש את הגראפות של מארק דה גלילה וגם שניים-שלושה עראקים משובחים. ויש אווירה נעימה ויש שרות יעיל של אנשים שמורגש כי רוצים שתרגיש טוב ויש אפילו מחירים סבירים. גן עדן.
 
בת זוגי לארוחה ואנוכי נתנו הרבה כבוד לבירות, לגראפות ולעראק. מהסיבה הזאת ומהסיבה שכל כך התענגתי על המנות שלא רציתי להתאמץ ולזכור, מה הן כללו – לא אוכל לדווח לפרטי פרטים. גולת הכותרת מבחינתי היתה טרטר סינטה. אני אוהב סטייק טרטר ולא מפסיד הזדמנות להתאחד עם מושא אהבתי – והנני מעיד שלא אכלתי טרטר טעים כזה הרבה שנים. בעיקר בזכות הבשר הגרוס גס שהוא פשוט מעולה בזכות עצמו, נדיר באיכותו. הוסיפו לו שמן זית מלא טעם, מלח גס בכמויות לא קטנות, אך למרבה ההפתעה נכונות לגמרי, אולי עוד טיפת פלפל, אולי עוד נגיעה של איזה תבלין, ביצה מעל – וזהו. לא צלפים ולא בצל ולא בטיח. חבל לדכא את הטעם המופלא של הבשר. בצד ישב לו השיחוק שמעיד כאלף מלים על סגנון השף: צנוניות זעירות ועדינות חתוכות דק וחתיכות של שעועית צעירה נאה. טיפה שמ"ז, טיפה מלח – ונדמה לי שזהו. פשוט וגאוני כמו הקווים של פיקאסו. כשהגיע הזמן להזמין קינוח – מה הזמנתי? נכון. עוד מנה של הטרטר.
 
הדברים הנוספים שאכלתי היו סביצ'ה אינטיאס – סביצ'ה לא שגרתי (יותר דומה לסלט עם חתיכות דג), נפלא. בת זוגי לארוחה אכלה פלמידה לבנה – לא טעמתי, היא התענגה. היא אכלה גם סלט סינטה – חתיכות של בשר צרובות קלות בתוך סלט עדין ומלא טעמים, הנאה גדולה. ואכלנו גם כרוב ערבי – הפנוכו של הכרוב אפוי בתנור, עם העלים החיצוניים שרופים, שחורים ממש ועם איזושהי גבינה שהשתלבה לגמרי עם העלים הפנימיים. אלקי הגסטרונומיה, אני מתנצל בפני כל הכרובים והשרפים שזלזלתי בהם בימי חיי! אם כרוב (כרוב!) יכול להטיס את הבן אדם השמיימה – כנראה שאין גבול ליכולת האנושית. לפחות לא לזו של השף דוקטור. והיה גם לחם – מטוגן קלות, הזמנו אותו גם כמנה נפרדת והוא גם בא עם הטרטרים. שיחוק אמיתי.
 
כמו שמברכים שף בטורקיה – אללריניזה סאאליק, קוסטה דוקטור! – בריאות לידיים שלך, שף דוקטור! בריאות לידיים של הדוק ואריכות ימים למסעדה. אמן.