אירוע צהריים מהעבודה של בעלי במסעדת יפו – תל אביב של חיים כהן.

איזה כייף שהזדמנו למסעדה הזו דרך אירוע כי אחרת לא הינו מגיעים ואם היינו מגיעים, היינו נשארים המומים מהמחירים :-O וכנראה גם מבואסים קמעה מגודל המנות. על אף שהיה זה אירוע סגור, אני די בטוחה שגודל המנות זהה לגודל שמוגש גם ל"קהל רגיל".

היה תפריט מובנה בו כל אחד יכל לבחור מה שמתאים לו  והוא בהחלט קלע במגוון לכלל האורחים. בנוסף הוגש יין אדום ולבן, בירות מהחבית, שתייה קלה וחמה  - כרצוננו.

המקום מעוצב כחלל גדול כשמשאל לכניסה יש מטבח פתוח שניתן לשבת סביבו על הבר ולתצפת ועוד שמאלה יש מטבח סגור יותר.

אם ממשיכים ישר יש חלל עם מס' שולחנות ל 6-4 סועדים ו צמוד לקירות יש שולחנות נמוכים לזוגות ובמהשך יותר שולחנות גבוהים לזוגות, בר שסביבו יש גם כיסאות ובסוף השירותים (שהיו ממש לא נקיים עם הגעתנו והשתפרו אח"כ).

על אף שהמקום היה מלא בו זמנית בעשרות רבות של אנשים וצוות האקוסטיקה הייתה נהדרת!!! שמעתי את בן שיחי היטב וכלל לא את הסביבה.

המלצרית הייתה יעילה ונעימה, מילאה לנו את כוסות המים בלי שביקשנו, פינתה וידעה לספר על המנות.

לפתיח קיבלנו כוסית מרק ארטישוק אישית – הייתי שמח ללגום קערית שלמה של הקטיפה הירקרקה הזו !

כל שולחן קיבל פוקצ'ה נהדרת ורכה עם מס' עגבניות שרי שנקלו/נצלו/נאפו יחד עם הפוקצ'ה ומעליה בטאבון.

לראשונות בחרנו ב:
סלט ג'ונם-שורשים ועלים מתובלים בלימון ושמן זית – קטן וצנוע, טרי ומתובל כה טוב! מספר פרוסות דקיקות (ברמה של מנדולינה) של סלק, קולורבי, גזר לאורך, לב חסה ו- 2 עלי בזיליקום. כפי שאמרתי, צנוע בגודלו, בתיבול בסיסי ביותר ויחד עם זאת כ"כ מדוייק וטעים!

שישברק – כיסוני בצק במילוי לבנה וזעתר טרי – מנה נוספת שגרמה לי להשמיע קולות הנאה! כיסנים רכים, מילוי חם של לבנה וזעתר ופוקצ'ה לניגוב המיצים של הסלט ורוטב הגבינות. נפלא!

לעיקריות בחרנו ב:

זנב שור בבישול ארוך עם בטטה צלויה בטאבון וראגו עדשים – המלצרית אמרה שמדובר בנתח שומני ועסיסי. זו הייתה לנו הפעם הראשונה שאכלנו זנב שור והיה מעניין מבחינת טעם עשיר של בשר, מרקם רך ושמנוני ומנגד, בטטה רכה ועדשים שחורות קשות וטעימות.

פילה לברק ברוטב קפונטה – מדובר ברוטב מבושל מירקות, בעיקר עגבניות ובנוסף פלפלים, בצל, קישואים וחציל. גם מנה זו הייתה מעולה! עור הדג היה פריך וטעים, הרוטב היה סמיך וקליל והירקות (מס' "גלדים" של בצל סגול, קובייה של קישוא, כמה פיסות פלפל אדום) בושלו אלדנטה. החציל המטוגן היה נוכח בפרוסות דקות ועדינות, שמנוניות וטעימות (מתה על חצילים)!
 
לקינוח בחרנו שנינו בטירמיסו – מנה נדיבה בגודלה וכה טובה! סוף סוף טירמיסו מוצלח בארץ! פעם אחרונה שאכלנו טירמיסו כה טוב היה ברומא לפני 100 שנה בערך . 

 

אני שבעתי, בעלי לא יצא רעב אבל הוא התאכזב מקוטן המנות.