00:21 סמואל ספייד שואל, איפה כדאי לשתות לפני/אחרי הופעה בנמל.

15:05 אני עונה בלי היסוס שהבחירה הראשונה צריכה להיות פאב עמירם שמעבר לכביש מהנמל.

17:15 אריה שגיא אומר שכבר כמה זמן שהפאב לא שייך לעמירם ואשתו ושהוא לא יודע, מה מצבו הנוכחי.

18:58 אני קורא, מתבאס, מבטיח לבדוק את המצב בהזדמנות הראשונה.

21:53 אני מסיים יום עבודה של 14 שעות, רווי עצבים ותסכולים ואומר שמגיעה לי כוס בירה – וזו גם הזדמנות לקיים את הבטחתי לאריה שגיא.

22:16 אחרי צעידה מהירה לאורך נחל הירקון השקט והחלק שהכרך משתקף בו כבמראה מושלמת, מגיע לפאב עמירם. מבט סורק מהיר. לא הייתי פה שנתיים-שלוש. שום דבר לא השתנה. אותן ערימות של נקניקים וגבינות. אותם לקוחות – הייתי מגדיר אותם "אנשים אמיתיים", whatever that means. בכל מקרה, לא לקוות של פאב תל אביבי מפונפן. גינס, טובורג, קארלסברג, וייהנשטפן. מה שהשתנה – זה מבחר הוויסקי, כמה סינגלים ראויים שהמראה שלהם משמח את לבי.

22:17 מתחילים למזוג לי את הגינס. אותה מזיגה איטית וטובה שבזכותה התפרסם הפאב.

22:19 מתחקר את הברמן. הבעלים החדשים זו חגית. עמירם ורעייתו עדיין מופיעים במקום, במיוחד בימי שישי. המקום משתדל לשמר הכל כפי שהיה – כי מסורת (טרדישן, כפי ששר כנר על הגג) זה מה שבונה את העם ואת הפאב שלו.

22:21 הבירה מתחילה את דרכה אל תוכי, אני מבקש עוד משהו קטן ליד. מקבל דג מלוח. מושלם. דג מלוח כפי שדג מלוח צריך להיות. לאחר מכן מקבל גם צלוחית קטנה של חמוצים ביתיים. חמוצים כפי שחמוצים צריכים להיות, לא להוסיף, לא לגרוע. שלמות.

22:22 פותח בשיחה עם חגית. פאב עמירם קיים 40 שנה. עושים הערכץ מצב מהירה – כנראה הפאב הוותיק בעיר. השופטים קיים מ-1981. אלימלך? מתי? סנדר? כנראה, צעירים יותר [טעות, בבית בודק אצל דונביץ', אלימלך נפתח ב-1936, בדיוק כפליים. סנדר קיים מ-1960. ממתי מתי מקלל? אין לדעת, אבל כנראה הרבה זמן]. מתפתחת שיחה על מקומות בחיפה. כמה זמן קיימים מעין הבירה? העוגן? הסנדק? לשיחה מצטרף אחד הלקוחות, נזכר, איך בתור ילד היה הולך לשרותים של מעין הבירה (בגילגולה כדוכן אוכל קטן) והיה שמח אם לא היה שובר את הרגליים. נזכר בסמואל ספייד.

22:26 באמצע, יש לי פלאש-באק. נזכר שעמירם היה האיש שהסביר לי, לפני הרבה שנים, את הטכניקה של גינס – שני סוגי גזים שצריכים להתמזג בדיוק מירבי כדי ליצור את האפקט הרצוי, לחץ אוויר, זווית מזיגה, טמפו... שכחתי לגמרי – והנה, חוויתי מחדש. לא שהפכתי חובב גינס גדול (אני בעד חוקי טוהר הבירה של 1516), אבל מקצועיות תמיד מעוררת אצלי כבוד גדול. טוב שיש ממשיכים לתורת הגינס של עמירם.

22:34 משלם את החשבון (68 ₪), לוחץ יד לעמית (הברמן החביב), עושה שלום לחגית, פותח בצעידה.

22:57 חוזר הביתה, מוזג לעצמי כוסית וויסקי (קארדהו, חומר טוב), מתחיל לכתוב בקורת בשם "פאב עמירם. כרוניקה של אהבה ידועה מראש". ברוך אתה ה', מחזיר אהבות קודמות. ותודה לאריה שגיא שהביאני עד לשם.