הנוער והחברה שלו דרשו ביקור בסוסו אנד סאנס החדשה של עומר מילר, אז נסענו תל-אביבה בערב קר (בלונדון היה יותר חם, נשבעת).

 

הגענו דקותיים לפני שהחל תור ארוך שמילא את המדרכה, והזמנו שרימפס בורגר (46) לאמא, המבורגר עם גבינה וכבד אווז לנער  (59), כפול עם גבינה ואננס לחברה (54), צ'יפס (16) וכדורי פירה עם צ'דאר (16).

סה"כ 191 ש"ח + שירות. לא מעט בשביל ארוחה שנאכלה על ספסל בשדרה.

 

ההמבורגר היה טוב מאד לטעמי - עסיסי, טעים ועשוי בדיוק במידה. הלחמניה מתקתקה משהו ואיני בטוחה אם נקלתה או לא. בשרימפס לא הרגשתי. כנראה שהיו מעט מאד.

היות שאכלנו בחוץ על ספסל, האוכל התקרר מהר מאד, ואין לי ספק שזה השפיע על החוויה.

 

הצ'יפס היו מצויינים, אבל גם הם התקררו מהר. מכדורי הפירה רק טעמנו, ואז הם נפלו מברכי החברה ושימשו מאכל לחתולי השכונה. לטעמנו הכילו מעט מדי גבינה מומסת.

 

נחזור בהזדמנות אחרת, כשיש אור ופחות קר.

 

הצעירים עוד היו רעבים ורצו לשבת ולשתות משהו, ואני ניצלתי את ההזדמנות לשבת איתם קצת. הלכנו לבר א וין הסמוך, וישבנו בחוץ מתחת לתנור (חמישי בערב בלי הזמנת מקום, מה לעזאזל חשבנו?).

 

הזמנתי להם גוז'ר דה בורגון (26) ומנת קרוקטים לחי (26) והם התמוגגו מנחת. הנער שמר כשרות עד לפני כשנה, וקשה היה לצאת איתו, אבל עכשיו הוא נפתח לטעמים חדשים.

החברה שנהגה לתל-אביב שתתה זירו, ואני שתיתי כוס קרמו בלאן דה בלאן.

 

לקינוח קיבלנו על-חשבון הבית קרפ סוזט (מחירו 36 ש"ח). הצעירים אמרו שהם בטוחים שהמנה לא תהיה להם טעימה (כי מה טעים בבצק עם חמאה, תפוזים ואלכוהול?), וכשהגיעה טרפו אותה והודו לי ולשף על ההכרות עם המנה.

 

החברה הצהירה שאיזה כיף שהסכמתי לבוא איתם לתל-אביב ושהיא חייבת להביא את אבא שלה לבר א וין.

 

בסך הכל ערב נעים מאד, עם הצעירים שלי

 

את שאר סוף השבוע העברנו בבית, בסידורים, כביסות ומנוחה.