כדי לא לנסוע לצפון על בטן ריקה פתחנו את סוף השבוע בארוחת מאפים ב בר לחם . כמו שכתבו בדיווחים האחרים – המקום קטן ודי מבולגן. אתה עומד לך בתור שהוא לא ממש תור. כל פעם שנדמה לך שהגיע התור שלך המוכר שבקופה נעלם ובמקומו מגיע מישהו אחר שכבר מטפל באנשים אחרים כך שלקח די הרבה זמן לעשות את ההזמנה. כמו כן התבאסנו שלא היו שולחנות פנויים ונאלצנו להתמקום על הספסל בחוץ. מזל שמזג האויר חייך.

בחרנו שתי פוקאצ'ות ושני מתוקים. את הפוקאצ'ה הראשונה שבדיוק יצאה מהתנור לא צילמתי, אז אני לא זוכר במדוייק את המרכיבים. היו עליה שני סוגים של גבינות: מוצרלה ועוד גבינה שמנתית כלשהי. היה גם בצל ועוד דברים טובים, והיא היתה מצויינת. השניה עם פיצוחים גם כן מאד מוצלחת, אם כי סטנדרטית יותר. הראשונה היתה יותר מיוחדת.

במתוקים התחלנו עם דייניש ריקוטה, שוקולד לבן וחמוציות. סורי בר לחם, אבל הגירסה של הבייקשופ במגדלי תל אביב מסתכלת עליכם מלמעלה, הרבה בזכות הבצק שבבייקשופ מרגישים כל עלה ועלה ובבר לחם הוא היה פחות מוצלח. בסופו של דבר זה היה דייניש די בינוני.

המתוק השני נבחר בעיקר בגלל איך שהוא נראה. מה שלא רואים בתמונה זה הבפנוכו: לפחות חצי מהנפח מלא בקרם שוקולד וקרם פטיסייר. לצערי, כמו שהיתה לי תחושה כשהזמנו אותו, הוא נראה יותר טוב ממה שהוא נטעם. זה היה פשוט הרבה הרבה קרם שוקולד, שהיה חביב אבל לא מעבר, והרבה הרבה קרם פטיסייר, שהיה די קשה לאכול אותם בלי שהם ישפריצו עליך החוצה, וכל הקומפוזיציה המרשימה מאד ויזואלית הזאת לא התרוממה לאיזה משהו מושחת במיוחד.

בוטום ליין : לפחות על פי מה שטעמנו, בר לחם כשמו כן הוא – מצטיין בלחמים ובמלוחים. המתוקים היו בשתי דרגות פחות מהלחמים ואולי הבחירות שלנו לא נכונות אבל הרושם הכללי הוא שלבר לחם צריך להגיע כדי להצטייד בלחמים מעולים. במתוקים נולה בדיזנגוף ומילק ביפו מנפיקים מתוקים הרבה יותר מענגים.