עד לפני כמה חודשים היה לי ממש אנטי למסעדה הזו. הדיווחים על המחירים המופקעים, ה״מים החיים״, ועל כל המסביב גרמו לי להרגיש שצריך להיות עם יד על הדופק כדי לא להדפק. ברור שבמצב כזה אי אפשר להנות מארוחה. לאחרונה המחשבה קצת השתנתה- בשל דיווחים אוהדים והמלצות (בעיקר על העסקית) ורצון לטעום אוכל קצת שונה.
 
הגענו למסעדה סביב השעה 14:00, לא היו הרבה סועדים אבל גם לא ריק לחלוטין. הארוחה העסקית כוללת ראשונה, עיקרית ושתייה.
בשתייה מוצעת לימונדת אשכוליות, ״מים חיים״ או חליטה אקזוטית. אני הלכתי על החליטה ה״אקזוטית״ שבאותו יום הייתה משהו-דובדבן. קיבלתי כוס עם משקה שהטעם שלו היה כאילו המיסו קרטיב דובדבן. זה לא היה טעים, אבל בכל זאת זה היה מאוד ממותק ככה ששתיתי את זה.
 
לראשונות לקחתי כיסון טפיוקה במילוי עוף דלעת וקשיו, מנה טעימה מאוד, אהבתי מאוד את המרקם. מה שכן היא לחלוטין לא ניתנת לחלוקה. טעים אך קמצני.
עוד הוזמנו- כיסון נוסף שלא יצא לי לטעום בשל גודלו (או יותר נכון-קוטנו) ומנה של כרובית ״מושחרת״ שלשם שינוי הייתה ניתנת לחלוקה וטעימה מאוד, קצת פחות ממנת הכרובית במשייה בתחילת השבוע.
 
לעיקרית לקחתי- טונג הון בקר(88ש״ח) - אטריות שעועית מש, בקר, כרובית ושעועית ברוטב צ׳ילי. המנה הייתה לי מאוד מוזרה. היה בה מרכיב שלא טעמתי עד היום. הוא גרם לי למין תחושת מנטה בשליש הקדמי של הלשון וגם לשינוי בטעמים, הדוגמה הבולטת הייתה שכשתיתי מים הם נטעמו לי חמוצים. סיימתי את המנה ולא סבלתי במיוחד אבל אין סיכוי שאזמין אותה שוב. גם מינון הבקר היה נמוך ורוב המנה הייתה אטריות מש.
 
ממנה נוספת של ברווז בקארי (110 ש״ח) לא טעמתי אבל הייתה שביעות רצון ממנה. מה שכן טעמתי הייתה מנה הודית ׳׳בנגלור צ׳יקן׳׳, בה היה צריך להרכיב בעצמך צפאטי עם חתיכות פרגית ורטבים שונים. המנה הייתה בסדר אבל לא הרבה יותר מזה. עבור 92 ש״ח זה בהחלט מאכזב.
 
לצערי אין קינוחים בעסקית ומוצע התפריט הרגיל של הקינוחים. כל המנות מתומחרות במעל 50 ש״ח ולדעתי זה מוגזם. החלטנו לותר על קינוחים בארוחה הזו.
השירות היה נעים, יעיל ואדיב. לסיכום- ארוחה קצת מאכזבת, יש תחושה שכן אפשר לאכול ארוחה טובה ומהנה ופשוט הבחירה שלנו באותו יום הייתה בעייתית. זו הייתה העסקית היקרה ביותר בשבוע אבל בהחלט לא הטובה ביותר, בכל מקרה הVFM נמוך.