המסעדה נמצאת במרכז המסחרי אזורי חן, קצת צפונה משדה דב. בשישי בצהרים היא היתה מפוצצת. למזלנו הזמנו מקום מראש. עם זאת המסעדה תפקדה ללא דופי והארוחה היתה מתוקתקת. אולי כדאי להביא לכאן את הצוות של מאייר שילמדו איך עומדים נכון בלחץ

 

לקטנה ולי זה היה ביקור ראשון במקום. האישה כבר היתה, אז השארנו לה את בחירת המנות.

 

סלט יווני, או כריתי כמו שהוא נקרא כאן (48): הוזמן בעיקר כדי "לרענן" קצת את הכבדות של הארוחה. ירקות. בצל ירוק. בצל סגול. קרוטונים. ופטה מגורדת. בקיצור - מנה שלא מדברת לא אליי ולא לקטנה אז נאכל בעיקר על ידי האישה, שזכרה אותו יותר לטובה מהפעם הקודמת. ואני אומר - מנה מיותרת.

 

 קרם סלק, שנקרא בתפריט פנזדארו סלטה (38), עם שברים של אגוזי מלך מפוזרים למעלה. אפשר לראות את הצבע המטריף של זה בתמונה שצירפתי. גם הטעם סבבה. לא לצפות לאיזה משהו יותר מדי שמימי, בסופו של דבר זה בסך הכל קרם סלק... אבל זו באמת מנה מאד כיפית לא רק בגלל הצבע. 

 

אוקטופוס בגריל, אחת משתי מנות האוקטופוס בתפריט. מוגש עם הרבה בצל בגריל, חומץ, שמן זית ולימון (78). זו היתה לטעמי המנה החלשה בארוחה. האוקטופוסים הרגישו מאד יבשושיים, וזה כבר ביאס. מבחינת הטעם - אני חושב שהבנתי לאן רצו להביא את הטעם של המנה הזו, אבל בתוצאה זה לא התחבר. החמיצות השתלטה בצורה לא נעימה על הטעמים ולמרות שנישנשנו ממנה די הרבה, היא לא היתה מהנה במיוחד.

 

 קלמרי מטוגן (62) בבלילה - מאה שמונים מעלות מהאוקטופוס. מנה מהנה מאד. יש מזל לקטנה הזאת, שבעיקר בשבילה הזמנו את המנה הזו. מנה מכובדת מאד של קלמרי עשויים טוב, הלואי על האוקטופוס, עטופים בבלילה מתפצחת. למרות השמנוניות המובנית - מנה מוצלחת שנאכלה עד הפירור האחרון.
 

 מוסקה (74). טוב. נו. מה לא נאמר על המוסקה של המקום. ולשמחתי - בצדק פלוס פלוס. עם כל הציפיות שהשתדלתי שלא יהיו גבוהות מדי, מדובר במוסקה הכי טובה שיצא לי לאכול - by far. מה הסוד אני מקווה שהאישה, שאמורה לנסות לשחזר את הקידרה המעולה הזו בבית, תגלה לי. כנראה שהמפתח פה הוא השילוב המוצלח של הרוטב בשמל בכל השכבות של המוסקה, כך שנוצר תבשיל מאד מהודק ולא "אוסף של" חציל + בשר + תפוחי אדמה + רביחה, כמו שזה בדרך כלל. אבל גם בלי הניתוח הפיזיקלי הזה - המוסקה הזו שווה כל מילה שנכתבה עליה. הנאה צרופה.

 

 מאפה 12 האלים (48). התפריט של גרקו לא מחולק באופן קלאסי לראשונות, עיקריות וכו'... אלא לקר קטן/גדול, חם קטן/גדול, וכו'. גם המנות מגיעות בסדר די אקראי. מההיכרות של האישה עם המאפה הזה היא המליצה לקחת אותו בסיום הארוחה, ולכן הזמנו אותו בנפרד כמעין "קינוח". מדובר על מאפה סגור מבצד פילו שממולא בגבינת פטה. הוא שוחה בדבש, ומפוזר עליו שומשום לבן/שחור. להיראות - זה נראה מצויין. גם על הבצק אין לי מילה רעה. הבעיה מבחינתי היתה שהמילוי של הגבינה היה נטול טעם, ואני הייתי מעדיף אותו מעט מתקתק, ולכן כל הטעם במנה מגיע מהדבש, שזה מבחינתי מתיקות יותר מדי מרוכזת בכיוון מאד מאופיין. אם הגבינה היתה מעט מתקתקה, הייתי מוותר לחלוטין על הדבש, ואז המאפה הזה היה פרפקט. כפי שהוא הוגש אני מעדיף לוותר עליו.

 

למרות שאני לא חובב גדול של מוזיקה יוונית, ונראה לי שאני הולך כשנהיה ביוון, האוירה היתה מאד נחמדה והיה נעים לשבת שם. הלחץ, כאמור, לא הורגש כלל, וזה ראוי לציון.

 

בוטום ליין... 

קרם סלק - לייק.

קלמארי - לייק.

מוסקה - ביג לייק.

אוקטופוס - איכזב, כנראה בגלל בעיה בביצוע, כי "על הנייר" זה נשמע מנה מנצחת.

מאפה - יכול להיות קינוח מעולה, גם אם זה לא מוגדר ככה אצלם, אבל חייבים קצת מתיקות בגבינה.

 

למרות שלא הכל היה מושלם, יצאנו משם עם תחושה מאד חיובית. בערב הבנתי שהמקום מקבל אווירת טברנה של ממש, וזה כנראה קצת too much יווני בשבילי אבל לצהרים ככה מדי פעם - בהחלט נחזור.