אחוזת בית 3 - בדיוק כזה מקום חיפשנו.. מנחם, טעים, לא יקר, מרגיש כמו בבית. ישבנו על הבר למטבח הפתוח. אכלנו: פלמידה נאה עם ג'לי יין, קרפציו זוקיני ואספרגוס בשמן זית ופרמזן, חצי מנה קרבונרה קלמרי וחצי מנה קווטלי מוסר ים עם רוטב עגבניות (אלוהי!) - הכל היה טעים במיוחד, לא טעמים חדשים או מסעירים אבל בדיוק מה שצריך כדי לסיים יום בניחותא. עם מוס שוקלד לקינוח ושלוש כוסות יין (2 אדום + 1 לבן,, אני אפילו לא יודעת מה שתינו) - 280 שקל מהמוצדקים ששילמתי במסעדות תל אביב

 

אסיה - היינו בחבורה ואכלנו פחות או יותר את מה שארז דיווח עליו - האוכל באמת טעים אין מה לומר, למרות שהיינו שמחים לטעמים יותר מודגשים (ניחא), הזמנו גם שלושה קינוחים (דייסת אורז עם מנגו ובוטנים, קפה ויטנאמי ופודינג ערמונים) שהמילה היחידה לתאר אותם היא בעעעעע - הם היו מלוחים (בעיקר הדייסת אורז עם מנגו ובוטנים), חסרי טעם, ובאופן כללי סיום מאוד מאכזב לארוחה סך הכל לא רעה. אבל הבעיה העיקרית שלנו הייתה שלמרות שהאוכל היה טעים לסוגו - השירות היה מזעזע, ישבנו בחוץ, היה לנו קר, המלצרים לא יודעים מלפניהם או מאחוריהם (נניח כפיות לקינוח - ביקשנו משלושה מלצרים שונים, הן הגיעו 7 דקות אחרי שהקינוחים נחתו על השוחן), המלצר "שלנו" - היה פשוט קלישאה של מלצר תל אביבי שחושב שאנחנו עושות לו טובה שאנחנו באות לאכול במסעדה  - ופשוט נטול איזשהו קורטוב של אירוח. אז אמנם היה טעים, אבל החויה הייתה בינונית, ולא נחזור.

 

קפה אל-נור: הלכנו לצהריים אחרי שהביקורת של ארז עשתה לי חשק. היה חמוד. המזטים חמודים  - אם כי לא מסעירים. המרק חרירה טעים (יותר נזיד ממרק), אבל אם הוא היה חם ולא פושר הוא היה טעים יותר.

אני אכלתי לעיקרית מרק ראש לוקוס שהגיע עם שרימפס ופתיתים - השרימפס היו טעימים אבל לא באמת היו חלק מהמרק (לדעתי מוסיפים אותם בצלחות), המרק היה טעים - אבל לא עמוק, טעם של עגבניות ולא באמת של לוקוס, והיו המון המון פתיתים שפשוט השארתי בקערית (הלא גדולה) מטעמי חסכון בפחמימה. היינו ארבעה ועם הנחת 20% הרצה - שילמנו 320 ש"ח, משתלם כלכלית.

מקום חמוד - תכלס הדברים במעדניה נראו לי טעימים ומזמינים הרבה יותר ממה שאכלנו לצהריים.