ביקור חוזר בקלארו של רן שמואלי הבהיר חד משמעית: יש כאן מקצוענים שיודעים להפיק לקחים ולצעוד קדימה.

 

 

מה לא נאמר כבר על מרכז שרונה? מצד אחד בתים מקסימים שנשתמרו בצורה נפלאה, ומצד שני מרכז אוכל וקניות שנראה מצועצע באופן מוגזם, ושנדמה כי כל תכליתו לפנות דווקא אל הלא תל אביביים שבינינו. אלו שמתרשמים ביתר קלות מכל דבר נוצץ בעיר הגדולה. התושבים המקומיים, כך נראה, רחוקים מלהתרגש ובצדק. מדובר באיזור לא הכי נגיש (ועוד לא הגענו לעניין הנגישות האישית של כותב שורות אלו) , הומה מדי, שכמותו כבר ראינו כמה עשרות. נערים היינו וגם זקנו, אין לנו כוח להתפעל מהשטויות האלו.

 

בתוך כל העיצוב המושקע בולטת לטובה קלארו, המסעדה של רן שמואלי. שמואלי הוא איש שיודע מה הוא עושה ומה הסועד צריך. יש מאחוריו קילומטראז' עצום. זה ניכר בעיצוב המאד נעים ומרווח, באקוסטיקה הסבירה ומעלה, ובעיקר בהרגשה שהגעת למקום שבו יקשיבו לך כסועד. זה כמובן ניכר גם בשירות.

 

בארוחה הראשונה שלנו בקלארו, קצת לאחר הפתיחה, עדיין נזהרו שם. מאד. כאן לא מחפשים טוויסטים מודרניים וקרח יבש. האוכל היה בסדר. מושקע, אבל נחמד כזה. זה אולי הדבר הכי מעליב להגיד על אוכל מושקע. אבל כך היה. אכלנו את הפורל עם רוטב חזרת לבנה, וגם קורנביף ואיזה מילפיי לקינוח, משכנו בכתפינו ויצאנו. לא היה נזק גדול לכיס אבל כבר באוטו לא מצאתי את עצמי נזכר באחת מהמנות. למעשה כמעט ושכחתי אותן.

 

הפעם זה הרגיש אחרת לגמרי. לא, רן שמואלי לא הפך למאיר אדוני. הקלאסית עדיין קלאסית, אלא שעכשיו יש גם אומץ ויש אמירה באוכל. פרודוקטים מעולם לא היו הבעיה בקלארו. נהפוך הוא. הכל איכותי. רק שהפעם היד בטוחה והתיבול נוכח במידה. ככה צריך.

 

היינו אותם שניים, גיסי יואב ואני, לעסקית זריזה ויעילה. בעסקית של קלארו מקבלים במחיר העיקרית גם מנה ראשונה, שתייה וקינוח ב 32 ש"ח. משתלם למדי. בראשונות הלכנו על נוסטלגיה ולקחנו מנות שנדגמו גם בארוחה הראשונה:צלחת אנטיפסטי מצד אחד, סביצ'ה דג ים, שמנת חמוצה, אבוקדו, כוסברה, צנונית, צ'ילי, לחם שיפון מהצד האחר. שתיהן עשו את העבודה, במיוחד בהתחשב בציפיות הבסיסיות הריאליות ממנות כאלו. אף אחת לא ניסתה להיות מה שהיא לא. באנטיפסטי היו לפת, חציל, ארטישוק ירושלמי, דלעת כרובית ובטטה. כולם בטיפול שונה ומדוייק. הלפת האטישוק והכרובית הצטיינו, השאר בסדר. אין טענות.

הסביצ'ה הייתה מדוייקת יותר מהפעם ההיא, בעיקר בזכות תיבול מדוייק עוצמתי ולא מתנצל. על טריות המרכיבים אין ומעולם לא היה ויכוח. השילוב בין האיכות הטרומית ליד במטבח הצליח.

 

העיקריות סימנו קפיצה משמעותית. בשם הנוסטלגיה הוזמן קורנביף בייצור בייתי, חרדל סלק, רוקט, בצל מוחמץ, פוקצ'ינה (74) ולצידו, אחרי שויתרתי בצער מה על הבורגר שלא יכול היה להיות מוגש ללא לחמניית בריוש חמאתית (עדיין לא ויתרתי לגמרי על ענייני בשר חלב, יש מינימום למען ההוא במרומים) הגיעה הפתעת הארוחה: עוף אורגני צלוי, ירקות חווה, רוטב הדרים, סלסה ורדה (96) . ראשית, לשם הזכרונות, הקורנביף. טיפונת יבש אולי, אבל במידת צלייה משכנעת הרבה יותר מהפעם הראשונה, מידיום רייר לכל אורכו, ואי לכך עדיין עסיסי וטעים מאד. גם אם לא מושלם, הוא היה טעים במידה כזו שכל התוספות לידו הרגישו מיותרות. ההפתעה, כאמור, הגיעה ממנת העוף: מחבת אליפטית לא קטנה, עם ידיות ברזל, ובתוכה עוף וירקות שנראו הכי טוב שיכול להיות. היו שם עמיתינו מהאנטיפסטי, בצל סגול, כרובית, דלעת, שום קונפי ועוד. כולם במצב אופטימלי וברוטב קלאסי ומדוייק של הדרים עם מגע מודגש של טימין. נכון, עדיף היה לטרוח ולקלף את השום טרם הפיכתו לקונפי, אבל אין בכך כדי לגרוע. העוף לא רק נראה נהדר אלא היה צלוי בצורה מושלמת. הסתכלנו זה על זה במבט מופתע. לטובה. לגמרי. ממנות העוף היותר טובות שאכלתי בעיר השחוקה לעייפה המתקראת תל אביב.

 

הקינוחים, כאמור במחיר מבצע, המשיכו את המגמה: ברד פודינג קרם ברולה, תותים טריים, צימוקי אוכמניות, גלידת שמנת חמוצה (46 ברגיל)  ו  קרמו שוקולד, קרם שומשום, מוס קרמל, שמן זית, מלח ים (56 בערב) . הברד פודינג, עוד משהו שהשתלט על מסעדות תל אביב כמעט כמו העראייס והקבב, היה חם ומנחם. זה היה קינוח שקשה לאכול ממנו הרבה, אבל טעים מאד. גלידת השמנת החמוצה תיפקדה כשבירה והשלמת טעמים אופטימלית. יופי. הקרמו שוקולד הצטיין אפילו יותר. מתוק במידה, גדול ועשיר מאין כמותו, ולעזאזל הדיאטה. לצידו היו דפי שוקולד ושני קרמים, האחד שומשום והאחר טופי מלוח, שהיו שניהם דומיננטיים אבל בלי לדרוס. שני קינוחים גדולים וכיפיים שסגר את הפינה באופן שנותן זריקת אופטימיות להמשך יום צילומים (שלי) או עבודה (של הגיס). באמת שלא צריך יותר.

 

הנה כי כן,קלארו הפסיקה לדבר בשקט והתחילה לדבר בקול ברור, כמו שצריך. בהחלט שווה לקפוץ לשם ולקבל באהבה גם את שאר הדברים מסביב. רן שמואלי הוא עדיין שועל מנוסה שיודע מה זה אוכל טוב. קלארו שלו נראית כמו מנייה בטוחה, ואפשר בהחלט לסעוד שם במחיר סביר, בלב שלם, ואפילו לצאת עם חיוך.