בחמישי בערב הלכנו להופעה בהיכל התרבות. הגענו מוקדם מדי וקצת רעבים, אבל בלחמנינה היו מקומות רק בחוץ ולא היה לנו כח אפילו ללכת לנחמה וחצי. נכנסנו למילגו ומילבר, ונמצאו לנו 2 מקומות על הבר החיצוני.
היות שלא היה לנו יותר מדי זמן, והתכוונו לאכול רק מנות ראשונות, הזמנו מהר מאד.
הוא הזמין פוקאצ'ה אנשובי אורטיז עם סלסת עגבניות, עלי כוסברה ופרמז'ן רג'יאנו (47) - לדבריו כשמזמינים פיצה עם אנשובי בפיצריה מסחרית פשוטה, מקבלים יותר אנשובי על הפיצה.
אני הזמנתי סשימי דג ים וסלק שרוף אנדיב סגול, קרם פרש וחזרת לבנה מגורדת (62), ולחם מחמצת שמגיע עם שמן זית וממרח דלעת וטרגון (18), הייתי שמחה אילו הלחם היה מגיע עם חמאה, משום שהלחם הפך לחלק העיקרי של הארוחה שלי.
המתנתי והמתנתי לסשימי שלי, אכלתי פרוסת לחם אחת, ועוד אחת. הבחור אכל 3/4 מהפוקצ'ה, ואני עדיין אוכלת לחם.
אחרי כ- 15 דקות, שאלתי את המלצרית מה קורה עם המנה שלי, והיא אמרה שמכינים את כל מנות הסשימי כעת. אחרי עוד כמה דקות ארוכות, כשהצלחת של הבחור כבר נלקחה על-ידי אחת המלצריות, הגיעה המלצרית והכריזה שביקשה לקבל עבורי את המנה הראשונה שהיתה מוכנה.
לא צילמתי, אבל על הצלחת הלבנה והגדולה, היתה כמות קטנה של אוכל. ספרתי 3 פיסות דג (!) קטנות. המנה היתה מצויינת, השילוב בין חומרי הגלם היה נכון וטעים מאד, אבל היה שם כל כך מעט אוכל.
עם כוס שבלי, החשבון הגיע ל- 178 ש"ח, הנחנו בצלוחית 200 ש"ח ויצאנו מאוכזבים.
בשישי הבחור נסע לבקר את אמא שלו ולקחת אותה לארוחת שישי המסורתית שלהם בעלה גפן. יצאתי מהמיטה מאוחר, וחיפשתי משהו מעניין לעשות, הזכירו לי שביקב ויתקין מתקיים אירוע הבשר ויין שלהם.
פעם בחודש מגיעים ליקב אנשי הקייטרינג הכשר מיט אנד סוויט, ומקימים בחצר היקב דוכן עם גריל דרום אמריקני. צלחת בשר עם תוספות עולה 50 ש"ח, לחמניה גדולה עם בשר ותוספות עולה 40 ש"ח.
מצד היין, אפשר לרכוש מיינות היקב בכוסות, או לרכוש בקבוק ולשתות אותו ללא דמי חליצה.
אכלתי אסאדו בצלחת, עם תפוחי אדמה חדשים אפויים שנצלים על הפאריז'ה לצד הבשר, סלט כרוב וצ'ימיצ'ורי מצויין מבוסס פטרוזיליה. הבשר מוגש קצוץ ולא כנתח אחד. חלק ממנו היה קצת יבש בגלל שלאחר שנקצץ, הונח על פלאנצ'ה להמתנה להגשה. אמנם נוח יותר לאכול כך, אבל הייתי מעדיפה להתמודד עם חתיכה שלמה ועסיסית.
היות שפגשתי במקום את בעלת היקב ועיתונאי יין, הצטרפתי לטעימות יין לצד האוכל:
גוורצטרמינר 2016 - יין שבוקבק ימים ספורים לפני כן, ועדיין אין לו תווית. גוורצ לא אופייני, פחות מתוק מהרגיל, עם סיומת מרירה קלות. יין שמתאים לקיץ.
מסע ישראלי ורוד 2016 - בלנד של ענבי גרנש נואר ומעט קריניאן למתן צבע. יין רענן ומעט עוקצני שהולך יופי עם אוכל.
גראנש בלאן 2015 - נדמה לי שכתבתי כבר על היין הזה שהוא יין לבן שמתנהג כמו יין אדום. הוא צריך את הזמן שלו אחרי שפותחים את הבקבוק. יש לו ריח של יינות לבנים, פירות הדר ועשב, אבל הטעם שלו עמוק ומגוון יותר.
היין האחרון שטעמתי היה גם זה שקניתי הביתה - גראנש נואר 2014.יין עם טעמי פלפל שחור (נשבעת שהיה שם טעם של פלפל שחור) והרבה פירותיות. שילמתי ביקב 100 ש"ח לבקבוק.
בשבת, נסענו לקלנסווה למסבחה אצל עפיף, שהיתה מצויינת, מלאת שמן זית וטעימה כמו תמיד.
בערב, שני סטייקים סינטה שנרכשו אצל סמיר בטבעון לפני שבועיים. הבשר היה פחות טוב מאשר בדרך כלל, אבל הברולו ששתינו איתו, חיפה על הכל. יין שהבחור הביא מאיטליה לפני שנה, והיה פשוט מצויין !
גולת הכותרת של סוף השבוע היתה ההופעה המשותפת של אהוד בנאי וברי סחרוף ביום חמישי.
