גילוי נאות: אין לנו שום קשר עיסקי או משפחתי למסעדה, אבל מנהל המסעדה, זוכר אותנו מימיו כמנהל המסעדה ב"מול ים", ככאלה שביקרו שם רבות. הוא אף הביע התפעלות כיצד הגרגרונת גדלה מאז שראה אותה בפעם האחרונה ב"מול ים". אינני יודע האם הצ'ופרים שקיבלנו היו בגלל היותנו לקוחות ותיקים או בגלל ההמתנה המיותרת בקור בחוץ, כשהשולחן שלנו עדין לא התפנה מהסועדים הקודמים.
הפעם התרוץ לארוחה היה ציון תאריך התחלת המגורים המשותפים עם הגרגרנית, שנים רבות לפני שנישאנו.
זכרתי את ההנאה מהארוחה העיסקית וראיתי שיש הרבה אפשרויות מעניינות בתפריט המלא, שאינן בעיסקית, כך שהארוחה העיסקית מילאה את תפקידה כמתאבן לארוחה מלאה.
מחשש לקשיי חניה, הגענו כבר ב-21:05. מנהל המסעדה, הצביע על השעון ואמר: " הקדמתם. תצטרכו לחכות קצת". הבעיה, שהמסעדה היתה מלאה לחלוטין ולכן בפנים לא היה כל כך היכן לחכות. נאלצנו להמתין בחוץ בקור, תוך שאנחנו מעבירים את הזמן בצפיה בשרותי valet שמסתבר שיש שם (39 ₪), כך שניתן להגיע ממש ברגע האחרון ולתת להם לעסוק בהחניית המכונית.
כשכבר היה 21:30 ואף אחד לא קרא לנו פנימה (כנראה שכחו), חזרנו והערנו על כך. מייד קיבלנו טיפול אישי. מנהל המסעדה מזג לנו שתי כוסות שמפניה והציע לנו להמתין בישיבה ליד הבר, אלא שבגלל בעיות גב, אני אינני יכול לשבת על כסאות כאלה ולכן המתנו בעמידה בסמוך לשולחן המיועד לנו, כשהסועדים שבו ממתינים לחשבון.
מנהל המסעדה חזר והתנצל ואמר "ככה זה בימי ששי בערב".
בסופו של דבר, השולחן התפנה וסוף סוף התחילה הארוחה.
כיאה לתקופה, היו על השולחן כלניות, הגרגרונת הזמינה לימונדה (13 ₪), אנחנו כבר היינו מצוידים בכוסות שמפניה ומייד כולנו כילינו את מזימותינו בגריסיני, תוך שהמצב הרוח מתחיל להשתפר.
מנות ראשוות
הגרגרנית הזמינה פוקצ'ה, שהגיעה עם קרם חצילים שרופים נהדר (18 ₪) ובצער רב ראתה כיצד הם הולכים ונעלמים בצלחות האחרות שבשולחן.
כמו כן היא הזמינה מרק שורשים לבנים (47 ₪) עם דוקסל פטריות ושמן עשבים. המרק היה טעים, אך מעט דליל וכשמנהל המסעדה בא להתעניין בשלומנו, היא פסקה: " בעלי עושה מרק טוב יותר". להגנתו של המרק שהוגש במסעדה, טענתי, שהמרק שלי הוא של ארטישוק ירושלמי ותפוחי אדמה ומן הסתם הוא סמיך יותר.
טוב מה נותר לו לעשות ? הוא מילא לנו שוב את כוסות השמפניה...
הגרגרונת הזמינה ממנות הספיישל מנה של סשימי סלמון (58 ₪) עם פטריות שמפיניון ושימאג'י ואגוזי לוז ואהבה אותה, למרות שבדרך כלל היא מסתייגת מפטריות, פרט לכמהין.
ואילו אני הזמנתי מנה הקרויה "מהברקל האדום" (58 ₪), שהיא מבחר נקניקי בוטיק, קונפיטורה בייצור עצמי ופרמזן. הפרמזן הוגש בגושים והייתי שמח אילו היתה מתלווה לו פומפיה קטנה.
לא נראה לי שאני אוכל לומר אי פעם מילה רעה על בשרים או דגים מעושנים. גם הפעם לא. והקונפיטורה – יאמי !
מנות עיקריות
הגרגרנית הזמינה מנה הקרויה "שרימפס ישראלי" (124 ₪) והיתה מחבת נחושת רותחת עם שרימפס מקומי בוויניגרט אורגנו, עגבניות שרי, לימונים כבושים, קישואים צעירים ואורוגולה. לצידה של המנה הוגש בכלי נפרד פירה, שהיה לדבריה טוב מאוד.
חומרי הגלם היו מצוינים וכך גם הרוטב. במיוחד אהבה את הקישואים הזעירים.
הגרגרונת הזמינה רביולי ארבע גבינות (74 ₪) מפסטת ארבעים החלמונים בהכנה ביתית ממולאת בארבע גבינות: מסקרפונה, פרמז'ן, ריקוטה וגורגונזולה וברוטב עגבניות ושמן זית. טעים מאוד.
אני הזמנתי מנת אוסובוקו עגל (142 ₪) עם סלסה ורדה, פולנטה מוקצפת, ציר בקר וגרמולטת תפוזים.
כמצופה, הבשר היה נימוח מאוד וגרמולת התפוזים היתה מצוינת. לעומת זאת, אינני אוהב במיוחד פולנטה וגם הגרסה המוקצפת לא הרשימה אותי. היתה במנה בכללותה מעט מליחות יתר, שלא הצלחתי לאתר האם היא מהבשר עצמו, או מהרוטב.
חלקנו שני קינוחים:
וונדר לנד פנקוטה (47 ₪) עם קרמבל, דובדבני אמרנה וג'לי של משהו שלא הצלחנו לזהות.
מנה חביבה, שהותירה אותנו סקרנים לגבי הג'לי.
ארגמן בורה בורה (45 ₪): עוגת לימונצלו שקדים עם פרי עונתי לצד קרם לואיזה וגרניטה פטל במערת מרנג בורה בורה.
אהבנו מאוד את עוגת הלימונצ'לו. הגרניטה היתה קצת קפואה מדי.
ובנוסף הגיע צ'ופר נוסף:
צלחת תופינים.
לסיכום: ארוחה טובה ומהנה מחומרים טובים, אם כי ללא איזושהי מנה הנחרטת בזכרון.
הפעם התרוץ לארוחה היה ציון תאריך התחלת המגורים המשותפים עם הגרגרנית, שנים רבות לפני שנישאנו.
זכרתי את ההנאה מהארוחה העיסקית וראיתי שיש הרבה אפשרויות מעניינות בתפריט המלא, שאינן בעיסקית, כך שהארוחה העיסקית מילאה את תפקידה כמתאבן לארוחה מלאה.
מחשש לקשיי חניה, הגענו כבר ב-21:05. מנהל המסעדה, הצביע על השעון ואמר: " הקדמתם. תצטרכו לחכות קצת". הבעיה, שהמסעדה היתה מלאה לחלוטין ולכן בפנים לא היה כל כך היכן לחכות. נאלצנו להמתין בחוץ בקור, תוך שאנחנו מעבירים את הזמן בצפיה בשרותי valet שמסתבר שיש שם (39 ₪), כך שניתן להגיע ממש ברגע האחרון ולתת להם לעסוק בהחניית המכונית.
כשכבר היה 21:30 ואף אחד לא קרא לנו פנימה (כנראה שכחו), חזרנו והערנו על כך. מייד קיבלנו טיפול אישי. מנהל המסעדה מזג לנו שתי כוסות שמפניה והציע לנו להמתין בישיבה ליד הבר, אלא שבגלל בעיות גב, אני אינני יכול לשבת על כסאות כאלה ולכן המתנו בעמידה בסמוך לשולחן המיועד לנו, כשהסועדים שבו ממתינים לחשבון.
מנהל המסעדה חזר והתנצל ואמר "ככה זה בימי ששי בערב".
בסופו של דבר, השולחן התפנה וסוף סוף התחילה הארוחה.
כיאה לתקופה, היו על השולחן כלניות, הגרגרונת הזמינה לימונדה (13 ₪), אנחנו כבר היינו מצוידים בכוסות שמפניה ומייד כולנו כילינו את מזימותינו בגריסיני, תוך שהמצב הרוח מתחיל להשתפר.
מנות ראשוות
הגרגרנית הזמינה פוקצ'ה, שהגיעה עם קרם חצילים שרופים נהדר (18 ₪) ובצער רב ראתה כיצד הם הולכים ונעלמים בצלחות האחרות שבשולחן.
כמו כן היא הזמינה מרק שורשים לבנים (47 ₪) עם דוקסל פטריות ושמן עשבים. המרק היה טעים, אך מעט דליל וכשמנהל המסעדה בא להתעניין בשלומנו, היא פסקה: " בעלי עושה מרק טוב יותר". להגנתו של המרק שהוגש במסעדה, טענתי, שהמרק שלי הוא של ארטישוק ירושלמי ותפוחי אדמה ומן הסתם הוא סמיך יותר.
טוב מה נותר לו לעשות ? הוא מילא לנו שוב את כוסות השמפניה...
הגרגרונת הזמינה ממנות הספיישל מנה של סשימי סלמון (58 ₪) עם פטריות שמפיניון ושימאג'י ואגוזי לוז ואהבה אותה, למרות שבדרך כלל היא מסתייגת מפטריות, פרט לכמהין.
ואילו אני הזמנתי מנה הקרויה "מהברקל האדום" (58 ₪), שהיא מבחר נקניקי בוטיק, קונפיטורה בייצור עצמי ופרמזן. הפרמזן הוגש בגושים והייתי שמח אילו היתה מתלווה לו פומפיה קטנה.
לא נראה לי שאני אוכל לומר אי פעם מילה רעה על בשרים או דגים מעושנים. גם הפעם לא. והקונפיטורה – יאמי !
מנות עיקריות
הגרגרנית הזמינה מנה הקרויה "שרימפס ישראלי" (124 ₪) והיתה מחבת נחושת רותחת עם שרימפס מקומי בוויניגרט אורגנו, עגבניות שרי, לימונים כבושים, קישואים צעירים ואורוגולה. לצידה של המנה הוגש בכלי נפרד פירה, שהיה לדבריה טוב מאוד.
חומרי הגלם היו מצוינים וכך גם הרוטב. במיוחד אהבה את הקישואים הזעירים.
הגרגרונת הזמינה רביולי ארבע גבינות (74 ₪) מפסטת ארבעים החלמונים בהכנה ביתית ממולאת בארבע גבינות: מסקרפונה, פרמז'ן, ריקוטה וגורגונזולה וברוטב עגבניות ושמן זית. טעים מאוד.
אני הזמנתי מנת אוסובוקו עגל (142 ₪) עם סלסה ורדה, פולנטה מוקצפת, ציר בקר וגרמולטת תפוזים.
כמצופה, הבשר היה נימוח מאוד וגרמולת התפוזים היתה מצוינת. לעומת זאת, אינני אוהב במיוחד פולנטה וגם הגרסה המוקצפת לא הרשימה אותי. היתה במנה בכללותה מעט מליחות יתר, שלא הצלחתי לאתר האם היא מהבשר עצמו, או מהרוטב.
חלקנו שני קינוחים:
וונדר לנד פנקוטה (47 ₪) עם קרמבל, דובדבני אמרנה וג'לי של משהו שלא הצלחנו לזהות.
מנה חביבה, שהותירה אותנו סקרנים לגבי הג'לי.
ארגמן בורה בורה (45 ₪): עוגת לימונצלו שקדים עם פרי עונתי לצד קרם לואיזה וגרניטה פטל במערת מרנג בורה בורה.
אהבנו מאוד את עוגת הלימונצ'לו. הגרניטה היתה קצת קפואה מדי.
ובנוסף הגיע צ'ופר נוסף:
צלחת תופינים.
לסיכום: ארוחה טובה ומהנה מחומרים טובים, אם כי ללא איזושהי מנה הנחרטת בזכרון.
