בשנים האחרונות, הסיבה היחידה אצלנו להגיע למסעדה איטלקית היא ארוחת פסטה
מאחר וביום חמישי האחרון, עלה צורך באחד כזה (לפני מרתון י-ם), חשבנו על בינדלה כאופציה מעניינת ואכן הלכנו עליה.
יש לציין שבארוחה כזאת הוא צריך "להעמיס פסטה" וכמובן להמנע מבשר כלשהו....
הלכנו על שתי ראשונות, מאד מאד אסתטיות:
הראשונה - בוראטה (שמשאירים לה תמיד את הסליל המכוער שמגיע מהמחלבה, זה שקושרים איתו בלונים), ולידה 3 צנימים קטנים מאורכים עם סלט עגבניות חתוכות (שאולי קראו לו סלסה בתפריט, לא זוכרת). לא התלהבתי ממש מהבוראטה, זכורות לי מנות דומות שהתוכן היה נוזלי ובשל הרבה יותר, כאן מרקם כל הגבינה היה די דומה.
השניה – לפי התפריט "קלאמרי על הפלאנצ'ה - ניוקטה מושחרת, סלסה עגבניות, זיתים, צלפים, בצל סגול" – גם המנה הזאת לא התחברה, הקלאמרי היו עשויים במידה מצוינת, לא הורגשה בהם שום חריכה, אבל לא היה שום חיבור בינם לבין הזיתים. לסלסה, לא נעים להגיד, היה טעם של טבסקו...
מהעיקריות יותר התלהבנו:
אני הלכתי, איך לא, על הניוקי: "ניוקי ארטישוק - ניוקי בהכנה ביתית, אפונת שלג, ארטישוק ישראלי, עגבניות, שמן זית, חמאה, פרמז'ן " – אהבתי מאד את כל מרכיבי המנה: הניוקי היו רכים, תחתייות הארטישוק גם, אפונת השלג היתה ממש קראנצ'ית, והייתי שמחה לאכול את המנה הזאת כל יום
הוא בחר "אנילוטי ירוקים - פסטת ארבעים החלמונים בהכנה ביתית במילוי תרד וריקוטה, זוקיני, ברוקולי, באק צ׳וי, שעועית ירוקה, חמאת אגוזים, מרווה" – גם פה היה הכל טעים, ופרשי, עם רוטב עדעין של חמאת מרווה ששנינו מאד אוהבים.
כשהוא הבן שהמנה לא השביעה אותו והכינה אותו למרתון כיאות (למרות 40 החלמונים
) הוא הזמין גם את ה"ספגטי ארביאטה - פסטה טריה, רוטב עגבניות חריף, שום, צ׳ילי, בזיליקום סגול" ולא נשמעו תלונות ...
לקינוח, שהוא שרף למחרת ואני אשרוף בספינינג
לקחנו קינוח שהמלה "מושלג" בתוכו: היתה שום כוסית שקולד מומס, גלידה, מרשמלו שרוף ועוגיות. אסתטי ונחמד ביותר
את הארוחה ליווינו במינרלים, ואני הלכתי על קוקטייל מעולה עם קמפרי וג'ין ואח"כ כוס פינו גריג'ו.
סה"כ אופציה איטלקית נחמדה, אבל את ארוחת הפסטה הבאה (השבוע.........
.) הוא רוצה בבית
