עלינו ירושלימה לרגל חגיגות העליה לליגה א' של בית"ר נורדיה ירושלים (כן, כן, אני אוהבת כדורגל וחברת עמותה).

 

התחלנו בעזורא של המיצים (להבדיל מעזורה המסעדה), בכוס של תמרהינדי. אנחנו יודעים שהמשקה עשוי מתמציות, ואנחנו יודעים שהוא לא הכי בריא, ולמרות זאת, אין מצב שנוותר על המסורת הזאת. בעידן בו מרבית החנויות שהכרתי בשוק, נעלמו ואינן, אני מקפידה לקיים את אלה שעדיין נמצאות שם.

 

המשכנו לשוק העירקי לעזורה של האוכל, ולהפתעתנו לא היה תור ארוך ונמצא לנו שולחן מיד. התכוונתי להזמין את הארוחה הקבועה שלי, אבל לא עשו ריאות ביום שישי, אז נאלצנו לאלתר.

הזמנו וחלקנו בינינו:

מרק חמוסטה - מרק חמצמץ אך מאוזן, כמעט נטול כורכום (במסעדות אחרות ממלאין אותו בכורכום כדי להעצים את הצבע הצהוב), עם שלוש קובות מצויינות. לטעמי, הקובה הטוב בירושלים, עם מילוי טחון דק ומעטפת לא עבה מדי.

 

אורז ופסוליה - האורז של עזורה עשוי עם איטריות מטוגנות, ופחות מתאים למנה המסורתית של שישי בצהריים שמשלבת בין אורז לשעועית לבנה מבושלת ברוטב עגבניות. אבל מסורת זו מסורת, והגעגועים למנה מבית סבתא ואמא, התגברו עלי.

אורז ופסוליה בחצי פיתה, עם קצת סלט וסחוג מעל - טעם של זכרונות.

 

סופריטו בקר - תבשיל בשר עם תפוחי אדמה שמתחיל בטיגון וממשיך בבישול איטי. תענוג. הבשר היה רך ומלא טעם, לתפוחי האדמה היתה "קליפה" פריכה והם נמסו על הלשון.

 

לצד המנות האלה אכלנו גם סלט ירקות קצוץ דק, כדי להוסיף קצת בריאות.

 

שתינו מים, ושילמנו 123 ש"ח לפני טיפ.

 

בדרך לחגיגה, עצרנו בבית קפה קדוש, ולקחנו לדרך מאפה דובדבנים ופיסטוקים. בסופו של דבר אכלנו אותו רק בבית, ואפילו אז הוא היה מצויין. הבצק היה פריך ומלא טעם של חמאה, המילוי עשיר ומאוזן, ושילוב הטעמים מאד נכון לטעמי.

 

שיהיה לנו שבוע טוב.