בד"כ חומוס בשבת בצהריים = ירידה לעיר התחתית (פרג' או שכנו אבו שאקר) אבל התעצלנו לזוז, ורק אחרי הגשם (גשם! ) יצאנו לסיור רגלי והחלטנו לעצור שם (רחוב מוריה מול שמשון, קרוב לקפה לואיז). מקום שכונתי קטן וחמוד.

 

החומוס היה סבבה לגמרי, טעים ובעל מרקם עדין יחסית, לא כבד. הפיתות רגילות, סבירות, לא דקיקות יבשושיות אבל גם לא רכות ובשרניות (אני מציינת זאת כי בתפריט כתוב "פיתות חמות בעבודת יד" ובפועל היה להן טעם של פיתות מחוממות מהסופר, לא טריות במיוחד). גרגרי החומוס (מעל) היו מעט קשים לטעמי. היה כתוב בתפריט שהוא מוגש עם חמוצים ועם זיתים. קערית ירקות בתחמיץ (כרוב, כרובית, גזר) הוגשה מיד שהתיישבנו, אבל זיתים לא ראינו בשום שלב באף שולחן (בשלב שנזכרתי בכך כבר לא היו לנו תפריטים בהישג יד וויתרתי על הבירור).

 

מנת הכרובית ("כרובית אש") הייתה חמודה וטעימה, בגודל שמתאים לתוספת ובתמחור קצת יקר בעיניי ביחס לגודלה (25 ש"ח). 

 

מנת המוסקה הטבעונית (פריקי מוסקה – שכבות חציל במילוי תערובת פריקה, תרד, מנגולד, "בשר" וגרגירי חומוס, ברוטב עגבניות ותמר הינדי. מוגש עם טחינה וסלטון טאבולה, 59 ש"ח) אכזבה אותנו. החציל היה טעים (וחבל שלא היה יותר ממנו) אבל הרוטב לא היה מוצלח וגם לא המרקם. למיטב הבנתי זה היה אמור להיות פריקי אבל היה שם המון אורז בר חום וקשה, לא כיף. תרד לא הרגשנו כלל. גררי החומוס מעל לא השתלבו בתוך הבלגן. השארנו את רובה בצלחת. לתחושתי זה היה ניסיון ליציאה טבעונית מקורית אבל התוצאה מקושקשת ומפוספסת לגמרי, בחזקת "תפסת מרובה לא תפסת". בדיעבד גם היא הייתה יקרה מדי לתוצאה.

 

סלטון הטבולה (בקערית קטנטנה, כמו אלה שמקבלים בהן מטבלים בארוחות בוקר) היה טרי ורענן ובתיבול מאוזן, מהטובים שאכלתי.

 

לסיכום: מקום שכונתי נחמד לקפוץ אליו בשעות הלא עמוסות ולהיצמד למאכלים פשוטים קלאסיים כמו חומוס וטאבולה. לא לצפות ליותר מדי...