עונת קונצרטי צהריים שלאחריהן ארוחה במסעדה, באה אל סיומה. בעוד שחווית
האזנה לפילהרמונית הולכת ומענגת מעונה לעונה, גוברת אצלי אי הנחת מהמרכיב
האחר של הבילוי - המסעדות. זו לא רק עייפות החיך אלא גם בת חשד שמשהו רע
עובר במטבחיהן, גורם לעיגול פינות, קיצורי דרך, ירידה למכנה משותף נמוך ולהנמכת
הרצון להעיז של מי שמופקד על המטבחים (או ברז המזומנים). עייפות החומר? הסרת
קני קש מגבו של הגמל? אולי. ואולי האשם הוא בי, שמרבה לאחרונה לסעוד שם ולא כאן.
בקיטשן מרקט סעדנו בצהרי שישי, לשולחן שהוזמן מראש עם נוף לטיילת ולים. אחלה.
השירות היה יעיל וקורקטי, לשולחן הוזמנו בקבוקי מים וסודה ושני בקבוקי היין שהבאנו
נפתחו במיומנות.
היינו ארבעה והזמנו מתפריט העסקית וגם מהכארט, בהתאם לרצון הסועד.
הנה מה שהיה לי:

אכלתי טרטר סלמון - סתמית (בעיניים עצומות לא הייתי מזהה את הדג). לעיקרית אכלתי חזה עוף סו ויד - היה לי טעים ומעניין כי אני בתקופת השתעשעות עם הצעצוע החדש.
טעמתי סלמון סו ויד ואהבתי גם אותו.
המנות שבהן יש ״פרגולה״ מאכזבות כי מדובר בעצם בפתיתים, הרבה פתיתים עם מעט מהשאר (במקרה זה פירות ים).
סלט שלידי אכלה היה מאכזב - המוצרלה הייתה מאיכות נמוכה, עליה להיות סופר
טרייה, עסיסית ולא יבשה. הסלט סבל גם ממיעוט עגבניות שבו.  
הלחם היה או קיי. וכך גם מטבל העגבניות.
הקינוח עוגת גבינה (ששאפנו לחלוק מטעמי חסכון בקלוריות) היה קטנטן להחריד בעלות מופרזת.  
וכן - אין ספיישלים (למה להתאמץ? העם אוכל הכל!!)
נ. ב. היינות היו אחלה (כולל גראז׳ דה פאפא)
והקונצרט בפילהרמונית - נדיר וסוף הדרך (כנראה פעם אחרונה שנראה את זובין מנצח).
אגב, בגלל אקוסטיקה גרועה קשה לנהל שיחה והשירותים - משמשים לפי חוצפת הישראלים גם את באי השוק מהקומה למטה באין מפריע.
שלא תטעו חו״ח בהבנת הנקרא, אין זו ביקורת שלילית אלא הרהור נוגה שמקורו
במה שמוצע כיום במסעדה תמורת סכום של כ 200 ש״ח לסועד (ללא יין וללא אלכוהול) -
4 ראשונות ועיקריות, שני קינוחים, שני אספרסו וחליצת 2 בקבוקי יין.