בחמישי נסענו שלוש המוסקטריות מהשבוע שעבר לעכו. התכנון היה לבקר בגנים הבהאים, אחר כך לשוטט בשוק ובסוף לאכול משהו. אבל איכשהו התכנון נמוג לו, ומתחנת הרכבת נסענו היישר לבזאר התורכי בחיפוש אחרי ארוחת צהריים.
הבזאר התורכי היה די עצוב. רוב החנויות סגורות, ומעט מאד אנשים עוברים בו.
א' שמעה מחברה על מרקטו האיטלקית, והציעה שננסה אותה.
השירות ניתן על-ידי אחד השותפים, אחיו של השף. הוא בקיא מאד בתפריט, שירותי ונעים מאד, והיות שמלבדנו היה במסעדה רק עוד שולחן אחד של לקוחות קבועים (שכנים שלי במקרה מוזר מאד), יכול היה להקדיש לנו זמן ותשומת לב.
כרגיל, חלקנו את כל המנות (כמו גם את החשבון).
אמל"ק: ארוחה חביבה מאד, חלק מהמנות מצויינות ואחרות טובות. התפריט באתר המסעדה אינו מעודכן, לכן ייתכן חוסר דיוק בתיאור מרכיבי המנות.
 
הלכנו על המנות הפשוטות ביותר:
קרודו דג ים (27) – מנה מצויינת וטרייה להפליא (טוב, עכו). אני לא מצליחה לזכור ממה הורכב התחמיץ.
סלקים צלויים בטבון עם גבינת פטה (29) – סלקים צלויים על קליפתם עם ריח וטעם של עשן מדורה. שילוב מושלם עם הגבינה הרכה.
ארטישוק רומאי שברומא מכונה ארטישוק יהודי (30) – זו אמורה להיות מנה שפרסמה את המסעדה. מנה רומאית קלאסית של ארטישוקים מטוגנים שאוכלים בשלמותם. במרקטו הם מוגשים על קרם לימון עדין, שמהווה ניגוד מושלם לארטישוקים הטבולים בשמן. קלאסיקה במיטבה.
בייבי קלמארי על הפלנצ'ה על יוגורט עשבי שוק ועגבניות (67) – שילוב של מרכיבים טריים ומשובחים, טיפול נכון ומינימאלי, תיבול עדין שרק מוסיף לחומרי הגלם, ומתקבלת מנה מצויינת.
סיימנו בפיצה ביאנקה עם מוצרלה, ריקוטה, פרמזן, שום ורוקט (42) – בדיעבד יכולנו לוותר על הפיצה שהיתה המנה הפחות מוצלחת בכל הארוחה. הפיצה היתה סבירה, והבצק היה דק והחזיק יפה את התוספות, אבל היא אחרי מנות כל כך מוצלחות וטריות, הפיצה היוותה סוג של אנטי קליימקס.
ליווינו את הארוחה בשני קוקטיילים מבוססי אוזו (26) וקוקטייל מבוסס קמפרי (37).
הנוסעים לעכו, צריכים להכניס את מרקטו לרשימה שלהם, גם אם אינה מסעדה ערבית, חומוסיה או מסעדת דגים. זו מסעדה טובה מאד ואני מקווה שתשגשג.
 
החלטנו על קב"א בצורת כנאפה, ובניגוד לחוות דעתי מצאנו את עצמנו בממתקיית קשש ולא במקום הקבוע שלי מחוץ לשוק. הכנאפה היתה סבירה, אבל אכלתי טובות ממנה. החברות קנו ממתקים לקחת הביתה לשבועות. אני אבדוק מחר את הממתקייה החדשה בקלנסווה.
 

אחרי הכנאפה שוטטנו בשוק ולשמחתי מצאתי פקוס נפלא ודובדבנים לא יקרים (שחוסלו עוד באותו ערב).

התגלגלנו הביתה שבעות ועייפות