פורום ביקורת מסעדות
נושא: איטליאנו דה לה קוסטה: פנינה ליד הים  לצפיה בהודעה המקורית
תאריך: 28/06/2017 | 18:53
3
530
עם נוף משגע מסביב ואוכל איטלקי איכותי, המקום של חמודי עוקלה מסתמן כאחד הדברים הטובים שקרו לחיפה לאחרונה.
 
כן, אין ספק, חיפה מתעוררת. הנמנום ארוך השנים מבחינה קולינרית הוא כנראה היסטוריה. זה כבר לא רק מעיין הבירה וגלידה יונק ושווארמות מצויינות כמו אמיל ובמבינו. בשנים האחרונות החלו לקום מסעדות שף לכל דבר. הנמל 24 של רן ראש, הראויה בכל קנה מידה, ואחריה סינטה בר, ביסטרו וניה וכולא (שתי האחרונות נסגרו בינתיים) , רולא הגלילית-ערבית, תלפיות בשוק ועוד ועוד. סוף סוף יש לחיפאים סיבה לא לצאת בהכרח מחיפה בשביל אוכל אמיתי עם מגע של שף. התוספת המשמעותית ביותר לסצינה, כך מסתבר, ממוקמת בבת גלים, מטר מהים. איטליאנו דה לה קוסטה.
 
השף חמודי עוקלה מוכר לרבים מהעונה הראשונה של "משחקי השף" . אופי מקסים, נחישות ובעיקר כישרון גדול איפיינו אותו שם. לאחר התכנית עבר חמודי לתפקד כשף במסעדת מגדלנה, ואחרי ביקורות נלהבות שעוררה העבודה שלו שם, פרש כנפיים ופתח סוף סוף מקום משלו, בו יוכל לתת חותם אישי למנות היוצאות תחת ידיו. חמודי הלך על הכיוון האיטלקי, עם נגיעות מהגליל ומהבית, ומסתבר שזה עובד נהדר. האמת? אין סיבה שלא. הגיע הזמן להשתחרר מן הדעות הקדומות. למסעדות אנחנו יוצאים לאכול את מה שאין לנו בבית, ואם זה הביקוש, אז למה לא. מה גם שהביצועים מדברים, בדרך כלל, בעד עצמם.
 
היינו שניים, חברתי הטובה ואני, והיות שהופעה  של כותב שורות אלו בחיפה לא מתרחשת כל יום, זו הייתה הזדמנות פז לחגוג יומולדת מאוחר ואגב כך לבדוק האם נכונות השמועות על מסעדה איטלקית מצויינת בחיפה, ובכן, אכן כך. מלבד מנה אחת שצלפה פחות, הייתה הארוחה הזו מוצלחת במיוחד.
 
הנוף, כאמור, הוא אחד היפים שיש למסעדה כלשהי בארץ להציע. הים התיכון בשיא יופיו, במיוחד ביום אביב. מעורר תיאבון. הלכנו על מדגם מייצג: פוקאצ'ה, פיצה, ניוקי. מבחן מתבקש לאיכותו של האוכל במקום המתיימר לייצג את איטליה.. השלב הזה הוכתר כהצלחה חד משמעית. פוקאצ'ה גבינות, גבינת פקורינו, פרמזן ועגבניות, עם טפנאד פלפלים וקרם חציל (24) ואיתה ניוקי ארטישוק ירושלמי וכמהין, מוקפץ עם פטריות, ערמונים ומיקרו בזיליקום (49) תיפקדו כראשונות. הפוקאצ'ה הייוותה ראייה מוכחת לעבודת טאבון נכונה, עבה יחסית מהמקובל אם כי לא בהרבה, משביעה וטעימה עד מאד. כל המרכיבים שליוו אותה, שמן הזית, הטפנאד וקרם החציל היו מאוזנים להפליא והוסיפו את שלהם בלי להכביד ולו לרגע. יופי. הניוקי היו טובים אף יותר. לכאורה שום דבר חדש. הרי ניוקי עם פטריות וערמונים זכור לכולם מטוטו התל אביבית של ירון שלו, שקמו לו חקיינים ומעתיקים באי אילו מסעדות, אבל אילו חומרי גלם ואיזה ביצוע. ניוקי אוורירי במרקם מושלם וניחוח מודגש אך לא משתלט של ארטישוק ירושלמי וכמהין, ולצידו רכיבים הכי איכותיים שאפשר להשיג. ללא שום התחכמות או פעלולים. פשוט מנה נהדרת, שלדעת כותב שורות אלו עולה על מקבילתה או קודמתה התל אביבית. פנטסטי. לא גרם פחות!.
 
אחריהם עלתה ובאה הפיצה. ואיזו פיצה. פיצה ירוקה עם קרם תרד ומסקרפונה, תרד טורקי, פטה כבשים, פלפלים קלויים, זיתי קלמטה, בזיליקום ופרמזן (63) .
במילה אחת: חגיגה. למען האמת כבר כמעט שבענו מהראשונות אבל לפיצה כזו לא הצלחנו לסרב. שוב חזרו אותם מאפיינים: יד טובה במטבח, חמרי גלם מעולים ועדינות בתיבול. פיצה שעומדת בכבוד בשורה הראשונה של הפיצות בארץ, יחד עם אלו של נונו בהוד השרון. הבצק, למשל, מזכיר מאד את זה של נונו, לא דק מדי ואוורירי להפליא, בעוד הביצוע לא נופל במאום מזה של כל פיצה מצויינת אחרת שתחשבו עליה. פיצה גדולה, נדיבה וטעימה לגמרי. זה אתגר לא פשוט לחסל פיצה ענקית שמיועדת לשני אנשים, רק שבמקרה הזה אי אפשר היה להפסיק לאכול ממנה. בראוויסימו.
 
לעיקרית סטנדרטית כבר לא היה לנו מקום. רק המחשבה על הצורך לזוז נראתה ככמעט בלתי אפשרית. בכל זאת החלטנו לדגום משהו מן הים: קרודו דג ים, סלט בורגול ועדשים, עשבים טריים, קרם לימון, טפנד זיתים שחורים וקרם גבינת עיזים (49) . אולי כדי להמחיש לנו שוב שאין טוב בלי פחות טוב, הייתה המנה הזו היחידה שהתקשתה לשכנע. הדג שנפרס נכון נכבש בתקיפות יתר והמלח לא נוגב ממנו כפי שצריך היה. המליחות הזו לא תיקשרה במאום עם שאר הרכיבים, שגם החיבור ביניהם לא צלח. אף מרכיב כאן לא היה רע, אבל הסך הכל לא התחבר ואי לכך לא התרומם. 
 
הקינוח, למזלנו, העלה מחדש את איכויות הביצוע. עוגת גבינה ולוטוס, קראמבל פיסטוק, קרם גבינה קרה, מוס פיסטוק, קראמבל לוטוס, קולי פיסטוק, גלידת פיסטוק ופיננסייר פיסטוק (42) , קינוח שהוא קודם כל יפה מראה, עם מסגרת של שוקולד לבן שמצפה את הצלחת, וכשהיא נשברת מגלים תחתיה את שאר הרכיבים. המון פיסטוק, בכל מיני טקסטורות, שרובן עבדו יפה מלבד אולי הקראמבל שהיה קצת חולי מדי, הרבה רושם, שהפעם היה מאחוריו גם עניין וטעם טוב. סיום ראוי לארוחה מצויינת כמעט לכל האורך.
 
ובינינו, מה עוד צריך? נוף מהמם, אוכל מצויין מסוגו, שף צנוע ונחמד עד מאד. יש לאיטליאנו דה לה קוסטה כל מה שצריך ואף יותר מזה. ההצלחה שלה מוצדקת לחלוטין. העיר חיפה הרוויחה בגדול, וגם אנחנו. בנוסף לכל גם לא יקר כאן, מה שמעלה בחזקה את התמורה לכסף למחוזות גבוהים במיוחד.  איטליאנו דה לה קוסטה הופכת בעיני למקום  ששווה עצירה כשמטיילים צפונה. אולי גם נסיעה מיוחדת. יש לו מקום של כבוד ברשימה האקסלוסיבית שכוללת את אל באבור, דיאנא, אלרידא הנצרתית ושראביכ, כתחנות חובה לפודיז שמתכננים גיחה לצפון. אך בעוד ארבע האחרות עושות את זה עם אוכל גלילי מקומי ברובו (יוצאת מן הכלל היא אלרידא, שם יש מטבח ערבי עם השפעות מקוריות במיוחד), כאן יש ביצוע מצויין של מטבח איטלקי. מה שמעצים עוד יותר את ההישג הבלתי מבוטל בעליל. ברור שנחזור. רק שישמרו שם על האיכות. חמודי, יש לך את זה. ביג טיים.