התמונות בעמוד הפייסבוק של המקום היו נראות מפתות ביותר ועל כן למרות הנסיעה החלטנו לרדת לבדוק.

 

המקום קטן יותר ממה שעובר בתמונות כמובן וכך גם הבופה אך בהחלט היה מגוון ועשיר מאוד. כשהגענו (ללא הזמנה) לא היה מקום בפנים אז הושבנו בחוץ בהבטחה שכאשר יתפנה מקום נעבור.

 

שילמנו 100 ₪ לאדם, קיבלנו כל אחד צלחת לא גדולה אבל מספקת, גישה חופשית לבופה כמובן, ביצים לבחירה, שתיה קלה וחמה (ממכונת נספרסו או משהו בסגנון).

 

החלק המלוח היה מאוד טעים, סלטים מורכבים ומיוחדים, טוסטונים עם קונפי שום או סלמון מעושן, אנטי פסטי, מאפה בלקני, מק&צ'יז, מטבלים, גבינות טובות כמו גרוייר וקממבר ,לחמים אפויים במקום, באמת סך הכל טוב מאוד.

 

לצערי בשלב הזה השירות קצת התחיל לצלוע. נמצאים במקום זוג הבעלים (לא יודעת אם זוג נשוי או אח ואחות) שתי מלצריות וההורים של אחד מהם או שניהם. המלצרים קצת שכחה מהיושבים בחוץ וחיכינו זמן רב למילוי שתיה עד שבסוף נכנסנו לקרוא למלצרית. אז יצא האב והציע לזוג לידנו להיכנס פנימה, הפנינו את תשומת ליבו לכך שאנחנו הגענו קודם והובטח לנו להיכנס אז אמר שיבדוק וחזר ובאמת הכניס אותנו. לאחר מכן היינו גם עדים למריבה בין האב לאחת מהבעלים לגבי מיקום שולחן, כך שהם לא מצוות המלצרים ולא ממש מתקשרים איתם, מצד שני גם אין להם מנדט להלחליט כמו לבעלים ואז נוצרים בלבולים ואי-נעימויות. הריבים המשפחתיים האלו אולי חמודים באיזו מסעדה טוסקנית קטנה פחות בבית קפה בקרית חיים.

 

אבל החלק הכי מאכזב היו הקינוחים. הם פוטוגניים נורא ומגוונים יחסית אבל לא קלעו בטעם. פאי לימון- בזיליקום שהוא הקינוח האהוב עלי היה מר מהשתלטות של הבזיליקום, עוגת גבינה אפויה עם תחתית רטובה לגמרי, פאי מנגו ופאי פירות יער מתוקים מידי וקואסונים שהרגישו מפילו ולא בצק חמאה עשיר. כן הצילו את המצב טארטלטים של גאנש שוקולד שהיו מעולים.