הרבה זמן חיכיתי לבקר במשייה. נסיונות להזמין מקום לסוף שבוע בשעות הערב בהתראה קצרה עלו בתוהו, אז בסופו של דבר הלכתי על יומיים פנויים בצהריים.
בשני המקרים ישבתי על הבר. שירתו אותי ברמנים בצורה מקצועית ולבבית, שידעו לענות על כל השאלות ולהסביר על המנות ומרכיביהן.
המסעדה מעוצבת בצורה אסתטית ונעימה. החלל מקרין פשטות, נעימות אך לא רהבתנות. זה לא נראה כמו לובי של בית מלון אלא מסעדה העומדת בפני עצמה. הגוונים בהירים מעודנים ולא צעקניים. במרכז המסעדה ישנו בר גדול. בקצה המסעדה נמצא המטבח הפתוח. האווירה נעימה, המקום מרווח, המוזיקה בווליום סביר, ולא היה רועש מדי. אני מקווה שגם בערב האווירה דומה.
תחילה הגיע לחם. 3 פרוסות מלבניות של לחם, במרקם אוורירי ורך מאוד, עוגתי משהו. בלחם הרגשתי טעמים שונים, בהם קינמון, ציפורן ובהרט. התוצאה היתה לחם מיוחד, חריף, בעל טעם דומיננטי. יתכן שיהיו כאלה שירתעו מהטעם הדומיננטי של הלחם,אני אהבתי. בצד הגיע לבנה עם דואה (תבלינים מצריים) ורסק עגבניות חריף. הבעיה היחידה היתה קשורה לכמות המלח המוגזמת שהיתה על הלחם בביקור השני. נאלצתי להסיר חלק מהמלח כדי להמשיך לאכול את הלחם.
בנוסף קיבלתי עוד לפני המנות הראשונות, עוגה קטנה של פיננסייר זיתים עם לבנה. חביב.
ראשונות
המנות הראשונות היו פסטרומה מיזונה ואפרסקים, ו"אסאדו" דלעת.
ההגשה היתה מיוחדת, כשהפסטרומה, נתח נא של וייסבראטן, היה במערום על פני עלי המיזונה. עלי המיזונה החרפרפים- מרירים, ביחד עם האפרסק, נענע, שקדים קלויים ורוטב מתקתק ומעולה יצרו שילוב טעמים ייחודי, מרענן וטעים מאוד. הדבר היחיד שלא השתלב במנה זה הבשר. טעמו היה ניטרלי והוא הרגיש לי כמו נטע זר. אישית, אני חושב שמרכיב מלוח, כגון גבינת פטה, היה משתלב יותר טוב. ועדיין זה היה סלט מצוין, מקורי וטעים מאוד.
"אסאדו" דלעת כלל נתח שמנמן ומכובד של דלעת. על פי התפריט המנה כללה גם דבש ופפריקה. בצד היה קרם פרש. האמת שאני לא משתגע על דלעת, יש לה טעם די סתמי ולטעמי מדובר בגרסה הפחות מוצלחת של בטטה. יחד עם זאת, המנה היתה טעימה מאוד. בנוסף לדבש ולפפריקה, ניתן לשער שהיו שם גם תבלינים נוספים שתרמו לטעם הדומיננטי. הרגשתי גם טעמי גריל חזקים וטעימים. הקרם פרש היה חביב. יופי של מנה.
עיקריות
לעיקריות הזמנתי מעורב ירושלמי (94 שקל) וכופתאות ריקוטה (88 שקל)
המעורב הירושלמי כלל על פי התפריט עמבה, חצילים סגולים, טחינה, בצל ולימון כבוש. המעורב עצמו הכיל שקדי טלה פרגית ולבבות. כגודל הציפיה כן גודל האכזבה. נתחי הבשר נחתכו לחתיכות קטנות מדי ועל אף שלא יובשו, טעמם היה סתמי. ג'ל העמבה התגלה כקרם בעל טעם פירותי (מנגו?) שלא הבנתי כיצד הוא קשור למנה. הבצל והחצילים היוו תפאורה בלבד וכמעט לא היו נוכחים, ואבקת הטחינה, שהמראה שלה היה כשל שלג, היתה חסרת טעם. ניסיתי לשלב את הבשר עם כל המרכיבים- לא הלך. ניסיתי עם מרכיב אחר כל פעם- לא הלך. ניסיתי לאכול את כל מה שמסביב ללא הבשר- גם לא עבד. נאדה. בצד הגיעה צלחת נדיבה של בורגול עם בהרט וקינמון שהיתה טעימה לי יותר מהמעורב.
מנת כופתאות הריקוטה הכילה בנוסף דלעת, שמנת חמוצה, מנגולד, ציר עשבים, עלי שיסו סגולים ושברי אגוזים. גם המנה הזו היתה מאכזבת. כדורי הריקוטה היו אנמיים. לדברי הברמן היה שם גם פרמזן, אבל זה לא תרם לטעם. הדלעת היתה בסדר. ציר העשבים התגלה כרוטב עדין מדי, לא מתובל מספיק ומשעמם. התוצאה היתה חד גונית ומשעממת. הבעיה המרכזית היתה עם הכופתאות. אולי תרד או עשבי תיבול אחרים, היו משפרים את טעמם. מנה סתמית שנאכלה אך לא בהנאה גדולה.
שתי העיקריות לא היו טובות. אני לא מדבר על מצוינות כמו הראשונות או הקינוחים שיבואו בהמשך, אלא סתם מנות טעימות. כמו מנות במסעדות הרבה פחות יומרניות ממשייה, או כמו מעורב ירושלמי במיטבו למשל. היתה בהן אנמיות שמאוד לא מאפיינת את משייה. תמוה.
קינוחים
תפריט הקינוחים כלל 3 קינוחים. למסעדה אין תפריט קינוחים מודפס כך שהברמן אמר לי אותם בעל פה. שלושת הקינוחים היו קינוח שוקולד, לימון ומרנג, ודלעת עם ריקוטה. בחרתי בקינוח שוקולד וקינוח קרם לימון (32 שקל כל אחד).
קינוח השוקולד כלל מוס שוקולד, גלידת וניל, טווילי קפה מפורקים, פירורי קראמבל, חתיכות ופל ועוד. על אף העובדה שאני מעדיף קינוחים מרעננים וחמצמצים על פני קינוחי שוקולד, שלעתים קרובות הם חד גוניים ונוטים להיות מתוקים מדי וכבדים, כאן הקינוח היה מוצלח. טעמי השוקולד והקפה השתלבו נהדר, המוס היה טעים, וזה לא הרגיש כבד או מתוק מדי. לא קינוח יוצא דופן אבל טעים מאוד.
ואם קינוח השוקולד היה טוב מאוד, הקינוח הנוסף היה מסחרר. הוא כלל קרם לימון, מרנג, שוקולד לבן, קרמבל וגלידת נענע. ויכול להיות שעוד רכיב או שניים. קרם הלימון היה פנטסטי, בעל עומק בלתי רגיל. גלידת הנענע היתה אלוהית- בעודי כותב את זה אני נזכר בפיצוץ הטעמים שחוויתי כשאכלתי את הגלידה. המרנג כלל טעם של רוזמרין שהשתלב היטב, השוקולד לבן היה מתוק במידה, והתוצאה היא שילוב של טעמים ומרקמים מגוונים שמשתלבים בהרמוניה נפלאה. הרבה דברים נהדרים בצלחת אחת שתענוג לאכול. הקינוח הזה עובר למקום הראשון במצעד הקינוחים הטובים שאכלתי בארץ.
השורה התחתונה- מנות ראשונות וקינוחים טובים מאוד עד מעולים ועיקריות סתמיות. למרות ההסתייגות מהמנות העיקריות, החוויה בכללותה היתה טובה מאוד. מנעד הטעמים היה רחב, מגוון, מקורי ובדרך כלל טעים עד מאוד. עם שיפור (משמעותי) במנות העיקריות זה היה הופך מטוב מאוד למושלם. אני חושב שמדובר במסעדה ראויה וטובה מאוד, מהיצירתיות והמעניינות במסעדות בארץ, ובאופן אישי, גם אחרי 2 ביקורים מסקרן אותי לחזור לשם.
