אחרי שקראנו את הביקורת של עמית ויהונתן בהארץ היה לנו ברור שמצאנו מיקום לארוחה הירושלמית החצי שנתית. מאחר שחקלאות אורגנית וקהילתית קרובה לליבנו נראה היה שזה ה-מקום בשבילנו.
מיהרנו להזמין מקום ליום ראשון בשעה 12 והתייצבנו 5 אכלנים וקטנטונת.
שמחנו לגלות שחניה יש בשפע ממש מול בית הנסן. הכניסה למתחם הותירה תחושה של מקום שטרם מוצה בו הפוטנציאל. לאחר שוטטות קצרה הצלחנו למצוא את המסעדה שמיישרת קו עם המקום. פשטות עד כדי חוסר נוחות. במסעדה 3 חללי הושבה, אחד בחוץ ושניים בפנים. השולחן שנשמר לנו מוקם בצמוד לדלפקי הוצאת מנות והוצאת שתייה כך שהיינו בקו האש. המסעדה היתה מלאה, השולחנות צפופים והושבנו על כסאות מתקפלים.
ארבע המנות עליהן חלמנו- בורקסון במילויים שונים, שקשוקה לבנה ועוד מאפה- לא היו במלאי (ראשון בצהריים המוקדמים)
נותרנו עם תפריט מצומצם מאד ולכן הוזמנה ארוחת בוקר זוגית שכללה גבינות מעניינות וטובות, כשני ממרחים כדוגמת פסטו, חביתת ירק, כמה ירקות קלויים. היו גם יוגורט גרנולה וריבה. לא הגיעו לשולחן ירקות טריים ולא זכרנו שכך הובטח בתפריט.
במקום שקשוקה לבנה הוזמנה אדומה שהיתה מוצלחת לסוגה.
הוזמנו גם פלטת גבינות שכללה פירות וריבה והיתה מוצלחת וארוחת איכרים שכללה ביצי עין על תפא, עגבניה ותרד והיתה שמנונית וטעימה. לחם סביר ניתן במשורה לכל המנות יחד, לאחר שמצאנו מלצר פנוי קיבלנו מילויים חוזרים.
השירות היה לא זמין וקונקרטי מדי. לא נרשמו קטסטרופות גדולות אך לא נראה רבע חיוך או תחושת אירוח לכל אורך הארוחה. המלצרים היו לחוצים והישיבה ממש בין הרגליים שלהם לא תרמה לתחושת הרווחה שלנו בארוחה.
המנות שנלקחו היו בהחלט לטעמנו וחרגו מארוחת בית קפה סטנדרטית בעיקר בזכות גבינות איכותיות אך כולן היו קטנות מדי כך שמשפחה ששובעת לרוב מהרבה פחות יצאה רעבה חלקית משש מנות. השירות והאכזבה מחסרונן של המנות המדוברות גרמו לנו לפקפק ברצון שלנו לחזור...