The Wolseley

זה לא בדיוק ביקורת, כי בקושי אכלתי פה משהו. יותר התרשמות אנתרופולוגית. מיד אחרי הארוחה בקויה נפגשתי עם החבר מהארוחות הקודמות. הוא היה רעב ונזכר שקרא על המקום הזה דיי קרוב לאיפה שהיינו.

מדובר במין בית קפה יוקרתי אולד-סקול באיזור המאוד עשיר של לונדון. הגענו בשעות אחה"צ וברוב השולחנות הגישו תה אחה"צ, עם כל הטקס הטיפשי והסנדוויצ'ונים הקטנים.

החבר הזמין מעיין 'דיל' של מרק וחצי סנדוויץ salt beef, שממה שהבנתי זו הגרסה המקומית לקורנביף אמריקאי.

רק בשביל שלא יאכל לבד, הזמנתי Welsh Rarebit קטן, שזה מין טוסט עם רוטב גבינה ובירה שפעם היה במיוחדים במנזר.

הטוסט היה טוסט גבינה סטנדרטי וקטן שהוגש על צלחות פנסיות ועם סכין מאוד יקרה וכבדה שלא חותכת בכלל. המרק היה קונסומה עוף לא טעים בעליל. הקורנביף היה בינוני.

כמובן שלא אכלתי פה באמת וזה לא הוגן לכתוב ביקורת, אבל המקום הרגיש לי כמו כל מה שאני לא מתחבר אליו בתרבות הבריטית/אירופאית. המון עושר ומין אריסטוקרטיה מזויפת ומעט מאוד תוכן.