עוד מסעדה שנמצאת בשיא ההייפ שלה כרגע. מסעדה סרי-לנקית בסוהו, המסעדה היא בבעלות של JKS, שאם הבנתי נכון הם אח ואחות שהקימו אימפריית מסעדות ששולטת בלונדון כרגע. בין היתר הם הבעלים של Gymkhana, ההודית הממושלנת וגם של Bao המעולה שכתבתי עליה קודם.

תכננו ללכת למסעדה בצהריים, אבל מאבק אינסופי שלי בסניפי יוניקלו הוביל לזה שהלכתי הלוך וחזור בין אוקספורד לריג'נט סטריט ולמסעדה הגעתי עייף ומזיע רק ב-14:10, מה שיוביל לבעיה שנגלה בהמשך.

בניגוד לביקור לפני יומיים, הפעם לא היה תור. נכנסנו, אבל איש מהמלצרים הצעירים מאוד לא התייחס אלינו. התיישבנו באחד התאים, אבל מיד אמרו לנו שזה מקום לארבעה ואנחנו יכולים להצטרף לשולחן או לשבת על הבר. התיישבנו על הבר, אבל איש לא התייחס אלינו שוב. ביקשנו מהברמן עזרה בתפריט, אבל הוא לא בדיוק הבין מה הבעיה שלנו וקרא למלצרית. החלטנו לעבור לשולחן 'משותף' והזמנו 2 מנות ראשונות, 2 מנות קארי ו-הופר ביצה, שזו מין קערה שעשויה מבצק ובתחתית ביצת עין.

לראשונות הגיעו "שרימפ שטן"(7 פאוונד), מנת שרימפס ברוטב על בסיס חמאה וצ'ילי. חריף מאוד (ואני בכלל לא רגיש לחריף). מנה טובה.
המנה הראשונה הנוספת כבר הייתה ליגה מעל. Bonemarrow Varuval, Roti (7 פאוונד) אני לא יודע מה זה בדיוק, אבל הגיעו 4 עצמות מוח ברוטב הכי ממכר שאכלתי הרבה זמן. לא יודע אפילו להגיד מה היה בו, למעט שהוא היה מאוד חמאתי, מלא בתבלנים ואולי על בסיס עגבניות. הבעיה היחידה שעצמות המח היו מאוד מאוד דלות במח. רוטי, תכלס סוג של מלוואח הודי, שימש מצוין לניגוב הרוטב.

למנות עיקריות הזמנו קארי דגים, שקראתי עליו רבות וקארי "חזיר שחור",  שהמלצרית אמרה שהוא מאוד 'אינטנס, חלק אוהבים חלק לא'. ככה קונים אותי, תכלס. כל קארי עלה 7 פאוונד וההופר 4.5 פאוונד.
 

מיד אחרי שהזמנו את המנות הודיעו לנו שהמטבח נסגר בקרוב, אז אם נרצה עוד משהו להגיד עכשיו. החלטנו להסתפק בהזמנה שלנו. כשהגיעו מנות הקארי, הייתי עסוק עוד בניגוב הרוטב ממנת המח עצם. החבר התחיל לאכול אבל היה טרוד בענייניו. כל זה רלוונטי כי כשהגעתי לקארי הדגים מאוד התרשמתי מהמרקם הבשרי שלו ומהטעם החזק של הכבש. קראתי למלצרית שטענה שהזמנו קארי כבש, מה שלא היה נכון בעליל. היא הלכה לבדוק ואמרה שאמנם הזמנו קארי דגים, אבל המטבח כבר סגור ואין מה לעשות.

למזלי קארי הכבש היה טעים מאוד. החזיר השחור היה הרבה פחות לטעמי, אבל פה אי אפשר להאשים אותם. היה לו טעם מאוד דומיננטי ומרקם גרגירי לא כל כך נעים.
ההופר עצמו, האמת, הרגיש יותר כמו גימיק מאשר מנת בצק רצינית. אני מניח שזה לא המצאה שלהם ושיש לזה בסיס, אבל אם אשוב אי פעם חזרה להופר, אסתפק ברוטי.

סה"כ יש אוכל מאוד מעניין בהופר. קצת נפלנו בבחירות המנות העיקריות ובשעת ההגעה. הייתי מנסה שוב.