אחרי ששילמתי את חובי חאחוהי הפקקים, לפחות חניה מצאתי על הרחוב (ברוטשילד, יאפ)

כשהגענו, היה נראה שהזמנת המקומות היתה מיותר טיפה, כי היה לא מלא לגמרי. בחרתי לשבת בחוץ. ועוד נחזור לאקדח המעשן הזה.

במנות העיקריות היתה חסרה היום שקשוקה ירוקה. שקשוקה רגילה יש גם בבית, ובחרנו לחלוק קרואסון עם תרד וחביתה (לא עין, כי הזותי שאכלה איתי לא אוהבת) ולקנח בפרנץ' טוסט

הארוחה היא בסגנון עיקרית ומזנון, שבהחלט עשיר, מקיף וממצה.

טעמתי סלט כרובית עם רוטב כתום שאני מנחשת שהיו בו לימונים כבושים, סלט סלק וגבינה, גרבדלקס מופתי, מטיאס ושמנת וסלט ירקות קצוץ דק, שאנ י מניחה שמככב אצל התיירים שלנים במקום.

בנוסף היו על המזנון סלט חסות, סלט קינואה, המון גבינות רכות וקשות, פירות טריים חתוכים, יוגורט, פירות יבשים ואגוזים, ריבות מענינות (קיוי, סלק) ומיצים סחוטים (גזר, תפוח-סלק) וקאווה (לא שתיתי, עכשיו אני מצטערת קצת)

המקום מגיש כחמישה סוגי לחם (ופריכיות), קרואסנים קטנים (יבשים וקשים קצת), מיני מאפינס גזר (סביר), עוגת גבינה אפויה (בסדר). לחם זיתים שלקחתי לטעום היה באמת כמו שצריך להיות.

מזג האויר היה מושלם לישיבה בחוץ, כמו שקורה בארץ שלנו יומיים בשנה בערך. הייתי ממליצה לבחון אפשרות לישיבה בחוץ אלמלא ברגע שקמתי מהשולחן למלא כוס בעוד מיץ סלק, עטו עליו שלושה דרורים וניקרו בצלחות שלנו. לשמחתנו, לא היתה דרמה, והועברנו לשבת בפנים- אבל אם אתם לא בקטע של ציפורים, תהיו חכמים ממני ושבו בפנים מראש.

הקינוח (ולמעשה העיקרית השניה) היה פרנץ טוסט מבריוש שהוכיח שאני מזדקנת, ולא בחן. האגס היה מתוק מדי וכך גם הקצפת, הבריוש היה כבד לי, ובגדול- מיותר. הקפה ההפוך שהוגש לי לסיום לא היה גרוע, אבל לא מצטיין. שרוף קצת, יותר מדי קצף, וכזה.

בגדול- מגוון ומבחר, שירות נעים ומעונב, ואח"כ אפשר לטייל ברגל טיול ארוך ולהתנער מכל הפחמימות העודפות שהערינו לקרבנו.

תודות לכל הממליצים.