שבת בצהריים, סיימנו לטייל בתל עזקה עם הילדים וחיפשנו מקום לאכול בו משהו מעניין.
התקשרנו כדי לבדוק אם יש מקום, בקושי נמצא לנו מקום על הבר.
המקום עצמו היה עמוס ביותר, הרעש היה עצום כי האקוסטיקה מהגרועות שנתקלתי בהן. המון משפחות עם ילדים. הילדים שלי התלהבו מאוד מנדנדה שהיתה תלויה ליד הבר, והעבירו עליה את ההמתנה למנות.
התפריט מגוון וכל אחד יכול למצוא מה לאכול.
הקטן הסתפק בפיצה עם זיתי קלמאטה שהיתה טעימה בצורה מפתיעה, רק שהמוצרלה היתה נדיבה מידי. שאריות נלקחו הביתה ונאכלו בערב.
בן ה- 8 ביקש את מנת הנאצ'וס - ביקשנו וקיבלנו את כל התוספות בצד ולא על הנאצ'וס, וזה היה חכם כיוון שמרבית התוספות חריפות לטעמו (הגוואקמולי, סלט עגבניות וחלפיניו). הוא מאוד התלהב מהמנה, אכל בהתלהבות רבה, לקח את השאריות הביתה ואכל גם אותן. מנה נדיבה וכייפית מאוד.
אני ביקשתי את ההמבורגר הטבעוני שמכינים במקום, בסגנון נפוליאון בונפרטה- כלומר עם רוטב גבינה כחולה, רוטב פירות יער, וטבעות בצל פריכות. הכל היה לי טעים למעט ההמבורגר עצמו, שלצערי הרכיב הדומיננטי שבו היה כוסמת שאני פחות אוהבת, והריח השתלט על המנה. כמובן שזו לא אשמתם.
הבחור הזמין המבורגר בסגנון ז'אן פול מארה - המבורגר בתוספת סלייסים של אווז עם בצל מטוגן ומוצרלה. מאוד נהנה ואף ציין לטובה את הלחמניה שהצליחה להחזיק את כל הקונסטרוקציה ויחד עם זאת לא היתה דומיננטית אלא דקה ולא מורגשת (לרוב אנחנו מוותרים על הלחמניה, הפעם היא תרמה מאוד).
ההמבורגרים הגיעו עם תוספת צ'יפס שהיה חביב ותו לא. אפשר להכין צ'יפס מוצלח יותר.
במקור הזמנו גם בלומינג אוניון - חלת בצל מטוגנת, אולם ההזמנה נשכחה במטבח וכשנזכרו כבר היינו לקראת סוף הארוחה וביקשתי שיבטלו את ההזמנה.
סכה"כ מקום חביב מאוד, מתאים גם למשפחות אבל להתכונן נפשית לרעש העצום.
אני מאמינה שנחזור.
