הלכנו לראות את בית הכלבו הארודס (הקישוטים שם מהממים). ביציאה חיפשנו מסעדה קרובה והיה קפוא אז הלכנו למסעדה בערך שני רחובות מהארודס עם המלצה של מפות למסעדה שקוראים לה ג'ובאני.

הושיבו אותנו, אני ישבתי ליד עציץ גדול שכל תזוזה של היד שלי תלשה לו עוד עלה (עולב של עציץ במסעדה מאוד צפופה), שולחנות קטנים שיש עליהם גם עריכה לארוחה של 3 מנות וכוסות, עציץ ונרות. בקיצור כל הזמן המלצרים מתעסקים בלהזיז את העציצים ולהנדס את השולחנות לאנשים. הבעלים/מנהל מתרוצץ במסעדה כמו תרנגולת ערופת ראש וצועק באיטלקית/אנגלית מתובלת באיטלקית.

חיכינו המון זמן למנות שלנו (משהו כמו 40 דקות). המסעדה היתה מפוצצת וכל הזמן הזיזו אנשים משולחן לשולחן.

בכל אופן כל זה לא היה משנה אם האוכל היה מצויין כמו שהיה בביקורות.

שיחיה (כמובן) אכל לזניה של זנב שור, הוא טוען שהיתה נחמדה מאוד.

אני ביקשתי פסטה ברוטב עגבניות ושמנת עם לובסטר. לא הייתי מוכנה למה שהוגש לי לצלחת. קיבלתי סוג של פטוצ'יני (החלק הזה היה טעים) ששכב על חצי לובסטר עם השריון , מחושים, רגלים וכל השבנג. עכשיו מעולם לא התעסקתי בשריונות של לובסטרים הלובסטרים היחידים שאכלתי היו במול ים ז"ל והגיעו קלופים אבל הפסטה שכבה על כל הקטסרופה הזאת עם המחושים וחתיכות שריון בכל ביס (בערך). הבשר של הלובסטר היה צמיגי ובושל יתר על המידה ממש בלתי אכיל.

המלצרית שמה לב שאני לא אוכלת כי באמת שלא היה נעים עם כל השריון והבלגן הזה (הסתכלתי מסביבי אף אחד לא הזמין את המנה הזו) ושאלה אותי למה אמרתי שהלובסטר לא לטעמי. חוייבנו במחיר של חצי מנה.

שילמנו 45 פאונד וברחנו לכיוון המלון.