בחשש מה הלכנו לארוחת ערב בגריג. חשש בעיקר בגלל שאחרי בוקר טעימות בעכו אי אפשר להגיד שבאנו קרועים מרעב... אבל בכל זאת לחגוג צריך.

 

זה היה הביקור הראשון שלנו בגריג. ישבנו על הבר, סביבו יש בערך עשרה מקומות. 

 

בהתאם לתיאבון הזמנו שתי מנות. 

 

הראשונה קפלטי שפונדרה. הצילום מעביר היטב את היופי העדין של המנה. גם הטעם לא אכזב. טעם השפונדרה הורגש היטב. הרוטב היה מצויין. כמו שאפשר לראות בתמונה קצת כרישה, קצת בצל, הכל מאוזן מאד, הוחזרה צלחת נקיה לחלוטין.

 

עם המנה הראשונה קיבלנו גם ערכת לחמים שכללה:

 

המנה השניה שהזמנו - שקדי טלה ופירה בטטה. השקדים היו נפלאים. הפירה היה מושחת כמו שפירה אמור להיות. תודה לאלוהי החמאה ועוד מנה מהחלומות.

 

לקינוח הזמנו עוגה באסקית שהוגשה עם קצפת רוזמרין. העוגה מעדות הקראק פאי מבחינת המרקם, אבל טעם קצת אחר. מי שאוהב את הקראק פאי יאהב גם את הבאסקית. הקצפת רוזמרין היתה הפתעה נעימה מאד ונתנה את הקיק למנה.

 

השירות היה מהמקסימים שנתקלנו בו לאחרונה. לא זוכר את השם של הברמן ששירת אותנו אבל היה לו את השילוב המושלם בין אינפורמטיביות לבין נחמדות לא מעיקה. אין מה לעשות, יש אנשים שזה בא פשוט בא להם טבעי, ואם בארץ כמו באירופה מלצרות היתה מקצוע - זה הפרוטוטייפ שהיו צריכים לשאוף אליו. 

 

יחד עם שתי כוסות יין (סביבות 45/50 לכוס, לא זוכר במדוייק) התפריט הגיע לקצת מעל 300 שקלים. סביר ביותר במונחים תל אביביים. 

 

הנקודה היחידה שהייתי מעיר, זה תאורת המטבח החזקה שנשפכת לבר. זה הזכיר לי מאד את מאראבו, רק שמאראבו מסעדה גדולה יותר כך שהיה מרחק די גדול בין השולחנות לבין המטבח. כאן זה ממש מולך אור נגהות של פלורסצנט לבן מכה בך ממרחק אפס. אני מבין שצריך אור במטבח... אבל הייתי מדביק על הזכוכיות שם איזה פרספקס צהבהב או משהו כדי לעמעם את התאורה. 

 

מעבר לנקודה הזו - ארוחה מושלמת, והיות ונגענו רק בקצה קצהו של התפריט (שגם ככה הבנו שמשתנה מפעם לפעם) בהחלט ובהחלט שנחזור.