אחרי הסיור בעכו, חזרנו אל המקום הראשון בו ביקרנו, מסעדת חומוס אל עבד אבו חמיד, שאינה חומוסיה כלל.
מקום קטן שפתחה ערין אבו חמיד כורדי, ורונית ורד כתבה עליו בהארץ:
ערין הילכה עלי קסם כשדיברה איתנו בסיור. היה בה משהו מבוייש, אינטליגנטי וקצת מבולבל. ידעתי כבר בתחילת הסיור, שנחזור לכאן בסיומו.
הזמנו כמה מנות שחלקנו:
פול אל־עבד (20) - גרגרי פול חמים מתובלים בסמנה (חמאה מזוקקת) ובהרט - פול שונה לגמרי ממנות הפול שטעמתי עד כה. ערין משתמשת בבהרט האדמתי והחם של בן זוגה -
מרוואן קורדי מחנות התבלינים עליה כתבתי בסיכום הסיור. למרות השמש שזרחה וחיממה את העיר, היה למנה טעם של חורף.
קובה לבנייה (40) - 3 קובות מטוגנות שמוכנסות לאחר הטיגון ביוגורט חם. היוגורט החם מצפה את הקובות, וגם מרכך אותן מאד. המילוי היה חלק ומתובל והקובות ממש נמסו על הלשון.
טרטור (50) - מנה חמה של פיסות דג בלימון וטחינה מבושלת. סיפרנו לערין ולמלצרית שאצלנו טרטור הוא מרק יוגורט ומלפפונים בולגרי, והתפלאנו יחד על שתי מנות כל כך שונות שנקראות באותו שם. הבחור אהב מאד את המנה, אני פחות נהניתי כי פיסות הדגים היו קצת יבשות לטעמי.
סלט ירקות (15) - סלט שנקצץ עם ההזמנה, ותובל בשמן זית לימון והרבה עשבי תיבול. פשוט וקל ומאד נחוץ עם המנות היחסית כבדות שאכלנו.
ערין הגישה לנו על-חשבון הבית, גם מלפוף (כרוב) ממולא. בניגוד לכרוב הממולא שאני מכירה מהמשולש, זה של חומוס אל עבד אבו חמיד לא בושל ברוטב. הכרוב עצמו לא היה רך סמרטוטי, אלא נגיס ורענן. טעים להפליא.
הזמנו גם קנקן תמרהינדי (20), שהיה עדין מאד ומתובל במי ורדים.
ארוחה מצויינת ומעניינת שעוררה בי הרבה סקרנות, לחזור ולנסות מאכלים לא מוכרים נוספים.
בשבת קפצנו ליקב אליגוטה להשקת הקברנה פרנק 2015 שלהם. יין עם גוף מלא יחסית, נותן בפה תחושה של סמיכות. צבעו אדום כהה עז, חומציות עדינה וטאנינים עדיין חזקים. זה יין שיכול לשכב בנחת כמה שנים טובות במקרר היין. קניתי בקבוק ונראה כמה נתאפק לפני שנפתח אותו.
טעמתי גם את הפורט הלבן של אליגוטה המיוצר מענבי סמיון וגוורצטרמינר, ואהבתי אותו מאד. אפשר לזהות את הטעמים הפירותיים האופייניים לגוורצ ויש בו מתיקות נהדרת.
