לפנינו שתי מסעדות שמספקות אוכל אפשרי, אבל בעוד שב"אסתר" המנות גדולות וסימפטיות אך קצת יקרות, ב"טאטי" המנות ענקיות אבל האוכל מגרד את הבינוניות.
אז הלכנו לאכול ביהוד. למה? כי נחמד שם. עיר נחמדה, שקטה, כמעט פסטורלית. פה ושם עובר איירבוס או בואינג מעל הראש בדרכו לנתב"ג, ולמי שאוהב מטוסים זה ממש מגניב. מה רע? שום דבר, האמת. אולי קצת שקט מדי. מבחינה קולינרית, לעומת זאת, ברור שיהוד נמצאת בפיגור מה אחרי אחותה מאור יהודה, זו עם "סמרקנד" הבוכרית, אפי הטריפוליטאי ושאר מטעמים. ביהוד שומרים על סולידיות, והנה, שתי מסעדות די ותיקות ודי יציבות מנסות לתת פייט לשכנה. שתיהן מציעות אוכל בסיסי למדי, אחת מהן (אסתר) ממותגת יותר כמסעדת שף עם טוויסטים על הבסיס, וזה אכן ניכר באוכל, והשנייה, טאטי, מנסה לעשות את שלה ביעילות ובהצלחה בלתי מבוטלת. ומכיוון שקשה להרחיב את היריעה על אוכל מהסוג הזה, הוחלט לשים את שתי המסעדות תחת קורת גג של ביקורת אחת. השוואה? טוב, זה בלתי נמנע, אבל עיקר השיקול שהוביל לביקורת המרוכזת נובע כאמור מסוג האוכל ולא בהכרח מאיכות הביצוע. טוב, מתחילים:
אסתר: מקום טוב באמצע
מסעדת אסתר היא כאמור מקום ותיק ביהוד. מקום שניכר כי המקומיים ואנשי הסביבה יודעים עליו ואוהבים אותו. יש בזה גם מידה של צדק. במקום לנסוע לתל אביב ולחפש חנייה בפקקים, אפשר לאכול לא רע בכלל ולפעמים אפילו טוב ממש, בלי בעיית חנייה. כאמור, מה רע.
הגענו, בת זוגי לארוחה ואני, בשעת ערב. ערב מן הסתם יותר יקר מהצהריים, אבל זה הזמן בו הסתדר לנו להגיע. העיצוב נעים ומזמין, השקט מכתיב אכילה בנחת, והחוויה הכללית אופטימית. עיון בתפריט מגלה אוכל ביתי עם מגע קל של שף. זרמנו עם הפשטות. לחם הבית (18) היה טוב מסוגו, רק למה גובים מחיר על לחם בערב. חבל. בכל מקרה, הנה ראשונות: מרק עגבניות (36) סלט ערבי (38) . המרק הוגש בנדיבות, במרקם חלק ונעים, עם חיזוק אלכוהולי, כנראה פסטיס, ובסך הכל עשה את שלו. לא מרק לכתוב עליו שירים, אבל בוודאי מחמם ומספק כשלעצמו. כך גם הסלט, במנה יפה של ירקות טריים וטחינה טובה עם סחוג ששורף את הפה ליד. לא גדולות ונצורות, אבל בסדר ואפילו נחמד.
עיקריות: ניוקי 3 סוגי פטריות וערמונים (85) תבשיל כתף עגל בסגנון פרסי עם רימונים וסילאן (89) . כאן נרשמה לשמחתנו קפיצה לא מבוטלת באיכויות. הניוקי, במינון נדיב מאד, לא מושלמים אך אווריריים מספיק וטובים בהחלט, פטריות, ערמונים, רוטב שמנת ושמן כמהין בלתי נמנע. הכל יחד יצר מנה טובה עד טובה מאד. חצי כפית פחות משמן הכמהין, והיה מדובר ב"טוב מאד" חד משמעית. יופי. כתף העגל בושלה ממושכות כנהוג במטבח הפרסי והוגשה עם הרוטב על מעט פסטה. גם כאן הטעמים היו טובים עד טובים מאד, אם כי לא היה מזיק עוד טיפונת ריכוך. מהשלב הזה יצאנו שבעים ודי מרוצים. האחרונות: ממתק שוקולד (35) עם כמה שכבות מוס ורוטב וניל, מבוצע כהלכה וכן סברס בדלי (30) באיכות טובה ובכמות ענקית ששימחה מאד את הסועדת ממול. סך הכל השתכנענו שאסתר הוא מקום קצת יקר לארוחת ערב (354 שקל לשניים כולל כוס יין טובה ושתייה קלה) אבל האוכל ראוי ונדיב בהחלט וההצלחה בסך הכל מוצדקת.
טאטי: הגודל לא קובע
כשבוע לאחר הארוחה באסתר הזדמן לי שוב להיות ביהוד עם שתי חברות נפש. מעדניית גולדשטיין המצויינת עם סנדביץ' הקורנדביף הנהדר הייתה סגורה, אז הלכנו על "טאטי". הפעם עסקית צהריים.
המקום מעוצב נהדר ונראה מזמין. שולחנות עץ ואקוסטיקה נעימה. טאטי הוא דיינר, קצת סטייל גוצ'ה או בראסרי, וגם הוא נועד לפנק את תושבי האיזור שאין להם כוח לנסוע רחוק. האוכל כאמור גנרי קצת יותר מאשר באסתר.עיקריות שנעות בין 69 (פיצה, פטוצ'יני) 79 (שניצל, המבורגר) 86 (ניוקי) 93 (המבורגר אנטריקוט) ו 118 (סטייק אנטריקוט) עיון בתפריט גילה כי אין מה לצפות להרבה, ונותר רק לקוות לביצוע ראוי של מנות שחוקות לעייפה. בשתי מילים: יד במטבח. כשהתחיל להגיע האוכל, התחלנו להבין שגם ההגשמה של משאלה צנועה כזו היא, אפעס, קצת בעייתית. ראשונות (כלולות במחיר העיקרית): חומוס, כרובית צלוייה ומרק היום, מינסטרונה. החומוס, בואו נאמר כך, לא כזה שיגרום לאבו חסן להדיר שינה מעיניו. הכי סתם שסתם יכול להיות. איפה הדיוק במרקם, איפה המגניבות. למטה מבינוני, ואנחנו ממש מנסים להיות נחמדים. המרק לא הרבה יותר טוב. בוודאי פחות טוב ממרק העבניות של המסעדה השכנה. בסיס קלוש של ירקות. סתם בריבוע. הכרובית, תודה לאל, כבר הייתה בעייתית פחות. מנה מפלצתית, אולי קצת שמנונית אבל לפחות עוברת, כשמי שמצילה את המצב היא טחינת פלפלים טובה ליד. מי יודע, אולי העיקריות יעלו מדרגה. אז זהו, שזה השתפר מחלש לבינוני: המבורגר בקר (79) קבב טלה (כנ"ל) וחזה עוף בקרמל תפוז, שערות פראסה וחציל קלוי (69) . ככה זה כשמנסים להתחנף לכולם. המבורגר, נדיב מאד, מבשר לא מדהים, אבל אפשרי. לפחות דייקו במידת הצלייה. חלק ממנו נלקח הביתה על ידי הסועדת. נו, טוב. חזה העוף היה חזה עוף, שהצליח לא להתייבש, עם רוטב קראמל שלא הוסיף לו דבר וחציל שלא התחבר גם הוא. הסועדת ממול, אחת שאוהבת אוכל, אכלה בלי הנאה יתרה. שיהיה. היחידה שקצת הראתה סימני חיים היא מנת הקבב טלה, מבשר טוב למדי עם חציל לבן בוהק כמו שצריך. זו המנה היחידה שעברה, במקצת, את רף הבינוניות. אה כן, היה גם צ'יפס. דווקא גדול ומצויין, מה תגידו. שתי נקודות אור. האם היינו צריכים לצפות ליותר?
טאטי מתמחים בקונדיטוריה ואפייה. על כן אין להתפלא שהקינוחים היו טובים בשלוש דרגות לפחות משאר הארוחה. ברד פודינג- בריוש עם קרם וניל ותפוחים מקורמלים (44) ונפוליאון קרם פטיסייר שברי בצק עלים ושוקולד לבן, שוקולד ג'נדוייה ואגוזי לוז (45) שני קינוחים מבולגנים למדי, אבל כל אחד טעים, שמח וכיפי. לו רק היה אפשר ששאר הארוחה תתעלה לרמה קרובה לזו. חבל.
אז מה היה לנו? שתי אופציות, אחת מומלצת וטעימה יותר,אבל משתלמת בעסקית קצת יותר מאשר בערב, השנייה אפשרית אם בא לכם לשבוע בלי ציפיות, בצירוף קינוח טוב. אין מה לנסוע ליהוד במיוחד. במחירים האלה, יש מספיק מסעדות טובות בתל אביב. אבל אם אתם בסביבה, שווה לקפוץ לצהריים באסתר, ואז לקינוח בטאטי. אפשר לומר שיש כאן סטארט אפ לא רע אחרי הכל.