משפחת הבחור מחבבת את סטקיית הבוקרים הותיקה בחיפה, וכבר אכלנו שם כמה ארוחות משפחתיות. גם הפעם הם בחרו להתכנס שם בשישי בערב.

כצפוי, המסעדה היתה די מלאה, השולחנות צפופים מאד, וגם הכסאות מסביב לשולחן היו די צפופים. הרגשתי יותר כמו בסדר פסח בחדר אוכל בקיבוץ, מאשר במסעדה.

היות שהיינו 9 אנשים, גיסי הזמין מראש תפריט אירועים שמחירו 200 ש"ח לאדם. התפריט מאפשר בחירה של 6 סלטים / מנות ראשונות למרכז השולחן, 2 מנות ביניים, מנה עיקרית אישית, קינוח אישי, וקנקני מיץ למרכז השולחן.

את היין הביא גיסי מהבית, והמקום אינו גובה דמי חליצה (עם מלצרים שנאבקים בפתיחת בקבוק יין וכוסות כמו שלהם, אני מבינה למה).

כמו תמיד, חיכו על השולחן דליים עם בוטנים בקליפתם, כאשר את הקליפות זורקים על הרצפה

המנות הראשונות שנבחרו:

סלט ירקות מתובל - סלט ירקות שהרגיש טרי, אבל היה תפל וחסר תיבול לחלוטין.
כדורי פלאפל - הפלאפל לא היה כדורי, אבל היה חם וטעים. פריך בחוץ ורך ומתובל בפנים. הוגש עם טחינה טובה.
סלט חצילים עם פלפלים בתחמיץ - סלט חצילים טוב ומתובל בהמון שום מקושט ברצועות פלפל אדום בתחמיץ. סלט פשוט ומוכר בביצוע מוצלח.
כרובית אפויה בטחינה גלילית - ציפינו לקבל כרובית אפויה ועליה קצת טחינה, וקיבלנו כרובית שנאפתה או בושלה זמן ארוך מדי ועורבבה עם טחינה.
סלט ג'רג'יר - סלט שהבחור הזמין, וכולם אהבו, למרות שהמרכיב הדומיננטי בו היה לטעמי ארוגולה ולא גרגיר נחלים.
גיסי הזמין גם כבד קצוץ, אבל הוא לא הגיע. הוא שם לב לכך רק אחרי שהוגשו מנות הביניים, וביקש להגיש אותו. לא טעמתי מהכבד הקצוץ, אבל דווח הוא סביר.

מנות ביניים:

צ'וריסוס - הוגשו על-ידי מלצר לצלחות. לא אכלתי, אבל הבחור אמר שהנקניקיה היתה טעימה.
אמפנדס - לטעמי אמפנדס קנויות ולא כאלה שנעשות במקום. האמפנדה היתה סבירה, אבל מילוי הבשר לא היה מתובל מספיק. הטיגון היה נכון.

למנה עיקרית הבחור ואני הזמנו נתח קצבים עשוי מדיום. שנינו קיבלנו נתח קצבים עשוי מדיום-וול במקרה הטוב, ווול דאן במקרה הפחות טוב. הבשר לא היה אכיל.

אמרנו למלצר אחד ודבר לא קרה, אחרי כמה דקות דיווחנו למלצרית ששלחה את מנהלת המסעדה. זו נתנה מבט אחד בצלחות שלנו ולקחה אותן. אחרי כמה דקות, קיבלנו מנות עשויות טוב יותר.

אכלתי כבר בשר טוב יותר, אבל המנה היתה סבירה בהחלט. הבשר היה עשוי מדיום, אבל לטעמי חומר הגלם לא היה טוב מספיק. בסך הכל, בסדר.

הילדים שישבו לידי הזמינו המבורגר ופרגיות. ההמבורגר היה טוב בהחלט. מתובל בעדינות, עשוי היטב וטעים (כמובן שהילד אכל ממנו רק מעט, אבל זה כבר עניין אחר). הפרגיות היו תפלות לחלוטין. כאילו שמו נתחים על שיפוד בלי תיבול כלל, תלוי אותן על הגריל וזהו.

אחרי שפינו וניקו את השולחן, הזמנו קינוחים מרשימת קינוחים מצומצמת של תפריט האירועים.

קרם בוואריה - לא טעמתי. הוגשה מנה גדולה עם הרבה רוטב שוקולד עליה, והמראה לא היה מעורר תיאבון.
מלאבי - הבחור הזמין. מנה מלאה ג'לטין ודי חסרת טעם.
פבלובה שלג, גלידת וניל ברוטב תות שדה (העתקתי מהתפריט האתר) - הזמנה שלי. המלצרית הודיעה שאין גלידת וניל, אבל יש גלידת וניל עוגיות. אני מצטערת שלא צילמתי את המנה שקיבלתי: קערת ליפתן על רגל (כמו שהיו לסבתות שלנו), ובה רוטב אדום קנוי, ועליו תערובת של גלידה ונשיקות מרנג לבנות קטנות שקונים בשקית בחנות לצרכי אפייה. משהו שהייתי מגישה במסיבת יום הולדת של ילדים.

את המשקאות החמים קיבלנו כמו תמיד, עם כפיות פלסטיק.

מבחינת שירות המוטיב החוזר של הארוחה, היה מלצרים נעלמים, המתנה ארוכה לכל דבר שביקשנו ובכלל שירות לא מקצועי וחסר כל תשומת לב.

ביקשנו חשבון וקיבלנו חשבון שגוי על סכום של 0 שקלים (היינו צריכים לקום וללכת), חיפשנו מלצרים ואחרי כמה דקות מצאנו אחד שלקח את החשבון. מנהלת המסעדה הגיעה עם דף A4 עליו נכתב בטוש החשבון שלנו, אבל חישבו בו 7 מבוגרים ו-4 ילדים במקום רק שניים. שוב היינו צריכים לחפש מלצרים, להחזיר את החשבון, לחכות שהמנהלת תגיע וכו'.
אחרי כמה דקות נוספות חזרה המנהלת עם החשבון הנכון. החשבונות כללו 12% שירות שלטעמנו לא ממש הגיעו לצוות, אבל שילמנו אותם.

אחרי הארוחה, המשפחה החליטה שמיצו את סטקיית הבוקרים, במיוחד בגלל השירות. מבחינתי זה קרה שתיים או שלוש ארוחות מאוחר מדי.