אכלתי במסעדות ממושלנות בחיים, כולל אצל רובשון במונקו, אבל משהו כזה עדיין לא היה לי.
סקראץ' בר ממוקם בקניון קטן ולא מתיימר בוואלי של סן פרננדו, פרבר של לוס אנג'לס, המקום מגיש רק ארוחת טעימות ואת מה שהוא עושה לא ראיתי מעולם.

בסופו של דבר, הארוחה היא מנת טעימות בת 21 מנות (ובעזרת YELP אני יכול לכתוב על רובן). כל אחת מהמנות זעירה, גודלן בין חצי ביס לשלושה ביסים לכל היותר (פרט למנה אחת שבה אולי 7 ביסים). או במילים אחרות, זאת ארוחה של 60 ביסים פחות או יותר. בהחלט יש מצב שתצאו מכאן רעבים מעט, ועדיין החוויה שווה את זה, גם בגלל שכל ביס וביס הוא יצירת אמנות ופצצת טעמים, אבל לא רק.

מבנה הארוחה: זאת ארוחה בשני שלבים, ובהחלט יש סיבה שבגללה קוראים למקום BAR. בשלב הראשון, אתה לוחץ על כפתור כדי שיכניסו אותך פנימה, ואתה מלווה לחלל א', שהוא בעצם בר (שמאד מזכיר SPEAKEASY למי שאי פעם היה). אתה יושב על הבאר בלבד, ובחלל הזה מגישים לך שני קוקטיילים מעולים, ועוד 5 מנות, שהם ביסים קטנים במיוחד. אבל מושלמים במיוחד.
השף שמייצר את הביסים האלה, מסביר לך כל פעם שהוא מוציא משהו, מה המנה, ממה היא מורכבת, איך היא עשויה ואיך אמורים לאכול את זה. זה מוטיב שחוזר לאורך כל הארוחה.

בשלב השני, לאחר 5 המנות הראשונות, אתה עובר לחלל אחר, שם שוב אתה יושב על הבאר, אך מול המטבח. שישה או שבעה שפים שעובדים במקום שהוא למעשה מעבדה מושלמת.
אכלתי כמובן במסעדות עם מטבח פתוח (יודל'ה, מחניודה, המזנון וכו'), אבל כולם רועשים בכוונה. סקראץ' באר הוא לחלוטין מעבדה. 7 מהנדסי אוכל, עובדים בשקט מופלא ובדיוק מטריף על יצירות המופת שלהם, ואתה יושב על הבאר (המקום היחיד שבו אתה יכול לשבת אם אתה זוג. אם אתה שלושה ומעלה, יש גם מעט שולחנות). ומתבונן על המתרחש, וזה מפעים.

וכך הם מגיעים, 16 מנות נוספות, 16 ביסים. כל אחד עשוי לעילא וכל אחד עשוי במקום מההתחלה ועד הסוף (לכן קוראים למקום סקראץ', - EVERYTHING IS MADE FROM SCRATCH) אין רטבים מוכנים, ואין שום דבר כזה, רק חומרי גלם מדויקים, כולל לובסטרים, מגוון של סוגי דגים, בקר וואגיו, כבד אווז וכו' וכו'.
לחם? זה לא המקום בשביל זה. כאן אוכלים את מה שמגישים לך. אבל המים המבוקבקים והקפה בחינם.

ומנה אחר מנה, שף אחר בא, מסיים לך את המנה במקום, ומסביר לך מה היא ואיך אוכלים אותה. מנה אחר מנה, סו שף אחר סו שף.

אז מה אכלנו? אני לא זוכר הכל, אבל בין השאר
- MUSSEL SHOOTER - שוט ממש, אתה קודם אוכל את הצדפה, אח"כ שותה את השוט (לימון ומיץ עגבניות), ובסוף אתה אוכל מגרד את האבוקדו הקטן שלמטה. מאד נחמד.
-  טוסט קטן, עם גרוייר שמיוצר במקום, פרושוטו בקר שמיוצר במקום, וכוסית של מי דבש. דווקא הגרוייר מאד בסיסי, הפרושוטו טעים.
- כמה עלי קייל מטוגנים עם ביצי סלמון ומעט פרמז'ן
- פופקורן בטעם טימין
- פירה בזיליקום עם מעט עגבניות ובורטה
- דיונון שנראה כמו פסטה, על מצע של בטטה בעובי נייר. מנה מאד מיוחדת, מרשימה ויפה. אחד ההיילייטים של הארוחה.
- חתיכות קטנות של שקדי עגל על מצע של דייקון ומעט כבד עוף. מנה מדהימה
- שרימפ צרוב על מצע של משהו שנראה כמו נזלת, אבל למעשה היה נורא טעים
- אבוקדו מעושן וטונה (בלו פין) צרובה עם קרם כוסברה. אלוהי.
- הצלחת היתה חצי שורש סלרי ענק (שלא באמת אמורים לאכול), מעל היה דג המאצ'י מבריק יחד עם פירה סלרי. עוד ביס נהדר
- כבד אווז מושלם על מצע של פירה כרובית, 20 כדורי קינואה בשביל המרקם, ומעט ארטישוק ירושלמי. פצצת טעמים.
- שליו צלוי על פירה גזר וא-ג'וס. מדהים לגמרי
- זנב לובסטר (כלומר ביס של זנב לובסטר) על איולי וקוויאר. כמה שזה טעים
- המנה היותר גדולה, ואחת המרשימות. היא עדיין מנה של 7 ביסים. למטה עיגול תפו"א פרואני מטוגן בשלמות. מעל כמה נתחים פצפוניים של וואגיו (שעשרים דקות קודם לכן, הראו לנו כשעודו נא, והסבירו לנו איך מבשלים אותו, וכמה זמן). ... הנה העניין, צליתי בעצמי וואגיו (ו A5 קובי), ולכן אני לעולם לא הולך לסטייק-האוסים. כי פשוט כל A5 גם צלוי על ידי יהיה טוב יותר מאשר כל סטייק של גורדון רמזי (אכלתי) ווולפגנג פאק (לא אכלתי, אבל אני מניח). והאמת היא שגם הפעם זה היה כך. בכלל, אני בדעה שוואגיו הוא בשר שאו אוכלים כשיש לו משקל, או שלא, כי כל צליית יתר היא ממש בגדר חטא. התפוח אדמה היה מדהים, אבל הוואגיו היה מפוספס וחבל.
- קינוח של חתיכת אוני (כן!) יחד עם מעט אגס, וערמון מגורד מעל. חביב מאד כקינוח
- גלידה עשויה מגבינות (פרמז'ן וצ'דר עשויים במקום כמובן), שאותו אוכלים משל היה חמאה על חתיכת טוסט זעירה, מלאה בחמאה. כשעל הכל יש מעט סוכר חום (נדמה לי). מנה מאד מיוחדת. אשכרה גלידה של גבינות עזות על טוסט. מושחת לגמרי
- ביס של מרשמלו בטעם תפוז מוגש יחד עם החשבון (380 דולר, ה 18% שירות כלול). חביב.
- משולש של שוקולד מריר עם אבקה אדומה (נדמה לי ורדים). כמו טובלרון משוכלל.

יש סיכוי סביר ששכחתי 3-4 מנות (שהיו ביסים) אבל החוויה עצמה, ככלל, היתה די מדהימה. אם אתם מוצאים את עצמכם בלוס אנג'לס - תחשבו לעלות לאנסינו ולאכול כמו שאני מניח, אף פעם (או כמעט אף פעם) לא אכלתם.