מעלה החמישה ואבו גוש

פעם בכמה חודשים אני נוסעת לחברתי שגרה ליד י-ם ויש לנו לו"ז קבוע - ארוחת בוקר איפשהו ואח"כ קפה וכנאפה .

ארוחת בוקר אכלנו בבית קפה בשם חממת הסחלבים שנמצא במעלה החמישה.
כשמו כן הוא, משמש כחממת סחלבים ועוד מיני צמחים מעניינים אותם ניתן לרכוש במקום ועל הדרך משמש כבית קפה קטן ואינטימי, מואר ונעים.
שישי, קרוב ל 10:00, המקום כמעט רייק (והתמלא מהר מאוד)! בחרנו לשבת בשולחן בודד ויחיד שנמצא בתוך החממה (לא הזמנו מקום אז הבחירה הייתה בין שולחן ממש בכניסה למקום, או שולחן בר עם כיסאות נטולי משענת - בחרנו בבפנים). ישבנו ליד בריכת דגי נוי, מפלון מים ושקט בהשוואה לפנים המסעדה.  החיסרון היחיד היה שהחימום לא הגיע לשם ונשארנו עם המעילים.

בקבוק מים וכוסות הגיע עם התפריטים.
 
הזמנו:
סלט פנצנלה - ירקות חתוכים גס, קרעי לחם קלוי, מוצרלה, שמן זית, לימון, חומץ בן יין.

לא פורטו אילו ירקות מגיעים ואם הייתי יודעת שהוא מגיע עם כמות שומר נכבדה היינו מזמינו משהו אחר כי אני לא מחובבי השומר. אבל... השומר נאכל ע"י החברה, אני נהניתי משאר הירקות שהיו טעימים ופריכים, הגבינה הייתה נהדרת והכי אהבני את צלפי הענק שהיו בסלט. לא נתקלנו לפני זה בגודל צלפים כזה (כמו זית) והאכילה שלהם הזכירה לנו במיה בגלל ה"גרעיניות" שבתוך הצלף.
משום מה 2 המנות הנוספות שהזמנו לא מופיעות בתפריט האינטרנטי ואנסה לתאר מהזיכרון:
כריך שהגיע בקרואסון וכלל פרוסות של גבינה כלשהי (אולי קממבר), מעליהן ביצת עין ומעל הביציות גוררה גבינה עדינה במסריחותה. לטעמי אם הגבינות היו מותכות מחום הביצה/תחת גריל, הכריך היה הרבה יותר טעים, אבל גם ככה היה טוב.
החברה הזמינה "ביצה בקן" – פוקצ'ה אישית, ביצי עין מעליה ופטריות ברוטב שמנת. היה לה טעים מאוד.
בצד הגיעו סלטים אישיים קצוצים שהיו מעולים על אף "פשטותם" של מלפפון-עגבניה. טעמו של שמן הזית הורגש היטב וממש מצא חן בעיניי!
 
לקפה וקינוח אנחנו תמיד בוחרות ללכת לאבו גוש ל" ממתקי הכפר " שנמצאת על הכביש הראשי.

הבעלים תמיד מאירי פנים, אדיבים, הקפה הוא תערובת נהדרת וארומטית שהם קולים במקום וטוחנים ואז הוא עובר בישול ברגע ההזמנה. אם אני שותה הפוך הוא ידאג לשים לי בצד מנת אספרסו כדי לחזק את הקפה לטעמי וכמובן, הסיבה לשמה התכנסנו מלכתחילה הכנאפה האלוהית! אננחו אוהבות להזמין את ה"אצבעות". גבינת עיזים מלוחה, סירופ מתוק אך לא בהגזמה, צבע כתמתם עדין וכמובן טרי טרי היות והם מכינים את הכנאפה והבקלאוות במקום. הם מוכרים שם גם טחינה, זיתים כבושים ביתיים, חטיפי אגוזים, רחת לוקום ובטח שכחתי משהו.

משם המשכנו, באותו רחוב, ל אל־יסמין , טחינה וחלבה

מדובר בבית בד קטן לייצור טחינה וחלבה. מייד בכניסה יש אבן ריחיים ענקית וניתן לראות את תהליך הטחינה וכיצד השומשום הופך לטחינה נוזלית. הטחינה מיוצרת בכמה אופנים ויש 3 סוגים. שתינו אהבנו את הטחינה בגוון האדום  שמיוצרת מגרגרי שומשום מקולפים אשר נקלים בתנור ולכן לטחינה יש טעם קלוי.
בנוסף טעמנו טחינת קצח שהייתה מעניינת מאוד, הוא מוכר גם שמן שומשום בהיר (לא דומה לשמן השומשום האסייתי), קנינו סילאן ענבים (נטעם כמו יין סמיך) וטעמנו חלבת קצח.

ליד יש את מאפיית חובז שמוכרת פיתות עם עלי זעתר טרי מרובעות וממכרות!

 

תבלו!