אז חגגנו XX שנים ביחד בסופ"ש תל אביבי - נוהגים לעשות את זה אחת לכמה שנים.

הפעם התבייתנו על מלון נורדוי בנחלת בנימין שהיה נפלא - מיקום, שרות, נוחות, פינוק - אבל זה לא הפורום :)

לארוחת הערב הזמנו שולחן קל"ב במסעדת קפה נורדוי שבאותו הבניין. יש גם דיל משתלם שמאפשר להזמין את ארוחת הערב כחלק מחבילת הלינה/ספא. אבל במלון לא ידעו לומר לנו מה בדיוק האופציות בתפריט ה"דיל" וכיוון שהיינו במצב רוח שחיתותי ויתרנו עליו והלכנו על תפריט ה א-לה-קארט הרגיל. יכול להיות שיכולנו לחסוך כמה מאות שקלים... כפרה.

המסעדה לא גדולה, יפה נעימה ומזמינה. אני לא מומחה עיצוב אבל יש ריצוף עץ, באר ענק ופעיל ששולט על חלק גדול מהמסעדה, נברשות גדולות... זה נראה יותר טוב ממה שאני מתאר את זה.

השירות - מעולה, מרגע שנכנסנו ועד הרגע שעזבנו. מקצועי ידעני וידידותי. אולי קצת יותר מדי דקלום והסבר של כל פריט ופריט במנה, אבל לא נורא.

התפריט עשיר ומגוון, כולל מנות "מתוחכמות" לצד גרסאות גורמה של אוכל מנחם (המבורגר, נקניקיה, פסטה...). לצד התפריט יש גם מספר גדול של ספיישלים שהמלצרית דקלמה בקפידה מהזכרון. מבחר גדול ומבטיח.

היינו רעבים וחמדנים ויש מצב שהזמנו יותר מדי (לחם - 2 ראשונות, פסטה, שתי עיקריות, וקינוח). המלצרית אמרה שהמנות "קטנות עד בינוניות" ו"מתאימות לשרינג" אבל בפועל הגודל היה סביר לגמרי. המנות הובאו בזו אחר זו ולא "הכל ביחד" - מה שמאד התאים לנו.

לחם וחמאה - נאמר שזה בריוש - בפועל היה לחם לא שגרתי, כיכר קטנה של מעין חלה (בהעדר שם טוב יותר) פריכה מבחוץ ונימוחה מבפנים, מעט מתקתקה אבל מעולה, ליוותה מצויין את הארוחה.

ראשונה ראשונה - בוראטה עם קלמנטינות מבושלות בסירופ ושמן זית מתובל - מנה "מעניינת". הבוראטה לא היתה נוזלית כפי שקיווינו, אבל טריה מאוד וטעימה בהחלט. הקלמנטיה המתוקה ושמן הזית יחד עם הלחם הטרי הוסיפו מרקמים וטעמים מעניינים. לא מנה רעה אבל אי אפשר לומר ש"עפנו".

ראשונה שניה - פרחי קישואים ממולאים גבינות, מטוגנים בטמפורה, על מצע של יוגורט עשיר וסמיך מתובל כבר לא זוכר במה. מנה מעולה, מהטובות בארוחה. ציפינו לדוגמיות אבל ה"פרחים" עצומים בגודלם וכוללים גבעול אכיל. מילוי גבינות עשיר ונהדר, טמפורה מושלמת - פריכה זהובה ולא שמנונית. מנה לא מתוחכמת מדי אבל הביצוע המושלם הפך אותה לכיף גדול.

פסטה - קצ'יו א פפה - שילוב של ספגטי ואטריות רחבות, ברוטב גבינה עשיר עם כמות גדולה של פלפל שחור נשכני. סוג של Mac'N'Cheese למתקדמים. מנה מנחמת וטעימה מאוד אבל כבדה ודי סתמה אותנו לקראת ההמשך.

עיקרית ראשונה - פילה לוקוס - דג מושלם, עדין נימוח וטעים ביותר, מנה מעולה. עגהניות צלויות מתקתקות - פיקנטיות השלימו אותו מעולה. היו גם תפוחי אדמה אבל די התעלמנו מהם (בשלב הזה כבר היינו מלאים)

עיקרית שניה - מוגדרת בתפריט כ"ספר ריבס טלה" - נפילה מהדהדת, בשר מיובש וכמעט לא אכיל, מזכיר קצת ביף ג'רקי. אולי לזה התכוון המשורר (השף) אבל ממש לא בשבילנו. מיד ביקשנו להחזיר וללא עניין הם לקחו את המנה ואפשרו לנו להזמין חליפית. טיפול שקט ומקצועי ברגע לא נעים.

עיקרית חליפית - סטייק סינטה שהגיע פרוס לפרוסות, בשר מצויין, ציר הבקר היה מתקתק לטעמנו וקצת קלקל, עם גראטן תפו"א (יפה אבל טעם ככה-ככה) וסלט עלים קטן. מנה "בסדר" אבל עדיפה בהרבה על הטלה

קינוח - לא עפנו על המבחר, הזמנו זוג של אקלט ממולא בקרם מסקרפונה ספוג באלכוהול וקפה, המלצרית אמרה (וצדקה) שזו מנה בטעמי טירמיסו. מנה לא מתוחכמת או מעניינת במיוחד, הקרם היה קצת עשיר וסמיך מדי לטעמנו אם כי בסך הכל זה עבד. גם זו מנה "בסדר".

כל הנ"ל בתוספת סוביניון בלאן של וורטמן (מהזולים בתפריט) ואספרסו כפול, 666 ש"ח בדיוק לפני שירות. הרבה יחסית למה שאנחנו מוציאים בד"כ אבל כאמור, לא באנו לחסוך.

לסיכום? שתי מנות מעולות, 3 "בסדר" ונפילה אחת שהוחלפה מיד. לא נשמע וואו אבל בסה"כ נהנינו מאוד, הרבה בזכות האווירה והשירות. בסה"כ אנחנו ממליצים, אולי קצת יותר תשומת לב בהזמנה.